כשרונן ליטבק היה סמג"ד בצה"ל הוא היה הסטריאוטיפ הצבאי הקלאסי: מצליח ושאפתן, מלא אגו, רואה רק את היעד הבא, נמנע מלבטא רגשות…
אבל כשפרש מהשירות הצבאי החיים תפסו כיוון לא מתוכנן: מחלה ברגל, שליוותה אותו במשך שנים, החמירה משמעותית עד שהוא נאלץ לכרות אותה. כיום הוא מנכ"ל של עמותת הצעד הבא, שמסייעת לקטועי גפיים עם ההתמודדות בכל שלבי הדרך. הכרנו בהקשר אישי - כשביקרתי את גלי סגל המקסימה, בתה של בת-דודתי אורלי, במחלקת השיקום בתל-השומר בעקבות הפציעה שהיא ובן זוגה עברו במסיבה ברעים. בראיון הרשיתי לעצמי לשאול את רונן שאלות לא פשוטות שעלו בראשי בחודשים האחרונים אל נוכח זוועות המלחמה: איך נראים החיים אחרי אובדן של איבר בגוף? מהם המשאבים שעמדו לרשותו כדי להשתקם ולעמוד על הרגליים, בכל מובן אפשרי, גם בלי רגל אחת? מה קורה לדימוי הגוף ולבטחון העצמי סביב פציעה כזו? איזה תפקיד יש לאמונה באלוהים (או הבריאה) בכל הסיפור?
מוזמנים להצטרף אלינו לשיחה שנוגעת בנושאים לא פשוטים אבל מלאה בחיים.
למידע נוסף אודות עמותת הצעד הבא בקרו באתר https://thenextstep.org.il/.
למידע על סדנאות, קורסים ופעילויות של שרון גדרון והמעבדה לדיבור מול קהל בקרו באתר https://www.sharongidron.co.il/