קהלת בדרכו הייחודית מבצע הפיכה אבסורדית, ואחרי שהסכמנו שאי אפשר לדעת מה טוב לאדם באופן אבסולוטי, ואחרי שבפרקים הקודמים קהלת חשש כל כך מהמוות וראה בו עובדה מעקרת משמעות...

____________

בפרק הזה קהלת רואה במוות טוב יחסי.

דווקא בגלל שהמוות הוא בלתי נמנע, דווקא בגלל שהוא פתאומי, דווקא בגלל זה הוא נותן משמעות לחיים.

____________

חיי נצח הם האבסורד האמיתי, לו היינו חיים לנצח לא היינו נדרשים לעשות כלום בעצם.

כי מה ההבדל אם נעשה או לא, נצח זה כל הזמן האפשרי, זה בלי סוף.

רק הזמניות (הבל) של החיים, היא מה שמעניק להם משמעות.

____________

הכסילים, שבפרק הזה הסברנו אותם כ״לא מודעים״, מעדיפים להדחיק את העובדה הזאת, הם לא מנצלים את החיים שלהם כפי שהיו רוצים, כיון שהם לא עוצרים לחשוב עליהם.

החכמים, מודעים למוות, לא בתור צל מאיים ומאיין, אלא דווקא בתור הסיבה לדחיפות השאלה האנושית.

____________

בנוסף הזכרנו את הטיפ של יהודית כץ: ״מה תרצה שיכתבו על המצבה שלך״, כדרך לעזור לנו לקבל החלטות נכונות בחיים.

___________

האזנה נעימה! נשמח לתגובות ודיון מכבד וענייני. ____________ מקורות קהלת, תנ״ך קהלת, אריקה בראון, הוצאת מגיד קהלת, הרב אבינר, הוצאת ספרית חוה המיתוס של סיזיפוס, אלבר קאמי, הוצאת עם עובד ____________ #קהלת #אקזיסטנציאליזם #פילוסופיה #משמעות #מוות #מוטיבציה #מוטיבציהלחיים #קאמי #קיום