מה הקשר בין קמצנות וסגפנות לידיעת העתיד?

פרק ו׳ בקהלת מתחיל ברעה חולה שקהלת ראה נפוצה על פני הארץ, אדם שאלוקים נתן לו עושר ונכסים, אבל אותו אדם סוחר שלא ליהנות מהם.

בין אם זה מטעמי חסכנות קיצונית, בין אם זה מקמצנות ובין אם זה מסגפנות.

קהלת מבחין שהסיבה שהאדם נעשה כל כך קשור לכספו, ומבלבל בין האמצעי למטרה היא הפרדוקס שבין חוסר היכולת לנבא את העתיד, לבין האמונה האנושית שאנחנו יכולים להתכונן אליו.

__________

קהלת מציע לוותר על היכולת לחזות את העתיד, ולהשתדל ליהנות מהדרך.

בדבריו אלה הוא למעשה חוזר כבר על התזה הכללית שלו, שסיכמנו אותה בשני משפטים

1. אין לאדם שליטה מוחלטת על גורלו

2. ולכן עליו ליהנות ממה שניתן לו בזמן הזה

__________

האם זה אומר שאדם אמור להיות הדוניסט? נטול מחשבה על העתיד בכלל?

את הדעה הזו קהלת כבר פסל בפרק ב׳ ובפרק ה׳.

קהלת מבקש לאזן אותנו, מותר לתכנן לעתיד, אבל לא צריך לסבול בהווה.

__________

בנוסף דיברנו גם על ההבדל בין הנביא למגיד עתידות, על הדרך למלא את הנפש והאם זה בכלל אפשרי, על התשוקה לתשוקה עצמה ועל התגובות הביולוגיות של הגוף שלנו אליה.

__________

האזנה נעימה!

כתמיד, נשמח לתגובות ענייניות ומאירות עינים וגם לסתם פרגונים או הצעות לשיפור.

__________

______ מקורות קהלת, תנ״ך קהלת, אריקה בראון, הוצאת מגיד קהלת, הרב אבינר, הוצאת ספרית חוה המיתוס של סיזיפוס, אלבר קאמי, הוצאת עם עובד

____________ #קהלת #אקזיסטנציאליזם #פילוסופיה #משמעות #מוות #מוטיבציה #מוטיבציהלחיים #קאמי #קיום