ילדי קבוצת הדורבנים יוצאים לגלות את הים שכיסה את הגן שלהם לפני יותר ממאה מיליון שנים. סיפור על חברות, הרפתקאות, וגם קצת געגועים. 

הדורבנים הם שישה ילדים קסומים ששיחקו ולמדו בגן של בית חינוך "טבע הלב", בין  דולבים ענקיים, אלונים, צפצפות, ועצי פרי, בגליל העליון. יש להם מפעל כרייה וכתישה של הסלעים הלבנים והצהבהבים המקיפים את המחנה שלהם, מחנה התאנה. באורח קסם הם מתוודעים לחורירית (פורמיניפרה) שחיה בים שכיסה את האזור לפני מעל 100 מליון שנה. יצורה זעירה זו היא אחת מיני אינספור יצורות שהשאירו את שלדיהן הקטנים בקרקעית הים, אשר הפכה במרוצת השנים לשכבות סלע אדירות, ולסלעי הגיר, והקירטון שהילדים נהנו כל כך לפורר, ולהפוך לשיקויים ולצבעים.

הדורבנים נכנסים אל תוך החורירית הפצפונה, מגיעים אל ים הקריטיקון, שם הם מכירים יצורים עתיקים נוספים, מתרגשים, מעזים, מפחדים, מתגעגעים ומתחזקים.

 השתתפו בסיפור והפיחו בו חיים ושמחה: אריאל, נעם, אביתר, יהלי, איילה, לב, תאיה, עינם ונטע. 

מוסיקה מקורית: רתם מואב.

בסיפור זה תשמעו על מיני, פורמיניפרה בוליבינה. היא שייכת לקבוצת חיות חד תאיות מדהימה שנקראת פורמיניפרה (חוריריות בעברית). אני אוהבת אותן במיוחד, קיבלתי אהבה זו במתנה מהמנחה האהוב שלי פרופ' יונתן ארז שחוקר את מנגנון השקעת השלד של חוריריות כבר כמה עשורים. החוריריות נפוצות מאד בים גם בימינו וגם לאורך ההיסטוריה הגיאולוגית, הן חיות גם כפלנקטון בגוף המים וגם על קרקעית הים. שלדי הקלציט שהן משאירות אחריהן מהווים חלק חשוב מסלעי המשקע הימי (למשל סלעי הגיר שאנחנו פוגשים בהרבה מאד אזורים בארץ ישראל). זוהי קבוצת חיות יפיפיות, אני מזמינה אתכם לחפש תמונות ולהראות לילדים, ואולי לנסות לצייר אותן. (פורמיניפרות יהיו גם הגיבורות בסיפור הבא שלנו).