יש מעט מאוד חברות שאפשר לומר עליהן שהן באמת מהפכניות אבל 23andMe היתה אחת מהן. היא הפכה אירוע שבמשך שנים נחשב לרפואי, יקר ומסובך, לאירוע צרכני-קמעונאי, זול ונטול מאמץ – אבחון גנטי. למעשה, היא הפכה את עצם האבחון למשחק חברתי, לאירוע פופ שבו התהדרו משפיענים וסלבריטאים.
אבל למרות שזכתה לתמיכה של אחד ממייסדי גוגל, למרות שהונפקה בנאסד"ק ונסחרה בשיאה לפי שווי של 6 מיליארד דולר, למרות שהיא ניתחה את המידע הגנטי של יותר מ-15 מיליון אמריקאים, מה שתיאורטית יכול היה לאפשר לה להאיץ באופן משמעותי את קצב פיתוח התרופות, היא פשטה את הרגל. אבל למה?
האם מדובר בסתם חוסר מזל או שמא יש פה לקח עסקי ואולי גם טכנולוגי? לא פחות חשוב מכך, האם אנחנו יכולים ללמוד משהו מהכישלון של 23andMe על אחת ההבטחות הגדולות ביותר של העשורים האחרונים: אבחון גנטי אישי שיוביל לרפואה מותאמת אישית? וגם, ואיך כל הדבר הזה קשור לשאלה שמעסיקה את כולנו: מי אנחנו, מי אנחנו באמת? האם בכלל אפשר לענות על השאלה הזו באמצעות בדיקה גנטית?
קישורים:
אני ובעלי דודנים
https://www.thecut.com/2018/12/23andme-informed-me-my-husband-and-i-are-related.htmlלמה אני לא מוחק את המידע שלי
https://reason.com/2025/03/26/why-im-not-deleting-my-23andme-genetic-dataהמחקר האוסטרלי על ערכות ה-DNA
https://bmjopen.bmj.com/content/13/12/e074205פורבס: בדיקות גנטיות – הטוב הרע והיקר
https://www.forbes.com/sites/forbesbooksauthors/2024/02/13/genetic-testing-the-good-the-bad-and-the-costly/למה אני מתחרטת שעשיתי בדיקה גנטית
https://www.theguardian.com/technology/2024/nov/30/why-i-regret-using-23andme-i-gave-up-my-dna-just-to-find-out-im-british
