בפרק הסיום של העונה הראשונה אני, סמדר מוזס-קפלן, עוצרת רגע להתבונן על הדרך שעשיתי, על התובנות מהפרקים הקודמים ועל הנועזות והמחושבות האישית שלי
אני משתפת כלים שעוזרים לי לחזור לעשייה – גם כשהדברים לא זזים בקצב שרציתם
דיברתי על איך מחליטים במה להתמקד כשאין אנרגיה להכול, מה זה אומר לנהל עסק בעונה איטית, ואיך יוצרים תנועה פנימית גם בלי למהר

איך נראית מחושבות אמיתית כשאין ודאות? איך מחליטים מה חשוב כשאין זמן לכול? ואיך ממשיכים לזוז גם כשלא רואים את התמונה הגדולה?
אני משתפת בכלים שעוזרים לי: רישום מספרים בלי דרמה, שאלות ממוקדות, החזקה של שני קולות – זה של ההישרדות, וזה של האומץדיברתי על ההבדל בין לעשות “עוד” לבין לעשות “אחרת”, על המקום שבו נועזות היא לא דחף אלא תרגול,ועל ההבנה הכי חשובה שקיבלתי מהאורחות שלי – שצמיחה לא תמיד נראית כמו פעולה

האזנה נעימה :)