נחשפתי אליו בפייסבוק לפני ארבע שנים

וגיליתי אדם שמדבר בכנות וברגישות על דברים שלא מדברים עליהם בדרך כלל

ואחרי שנפגשתי איתו בקליניקה שלו בפרדס חנה הפעם הראשונה, כתבתי את הפוסט הראשון שלי.

אני זוכרת עד היום איך רעדתי, איך פחדתי מההשלכות של לחשוף את עצמי ככה, בכנות. 

עברו ארבע שנים ושנה וחצי מהלידה שלי

וחזרתי לקליניקה של רועי (החדשה והיפה) בשביל להגיד לו קודם כל תודה

על האפשרות שהוא נטע בי, לשתף ככה בכנות ברשתות החברתיות

שיתוף שנתן לי המון בהתמודדות שלי עם הדיכאון. 

התכנון היה שנדבר על ביקורת עצמית, אבל איכשהו מרגע שהוא ראה אותי והתיישבנו להקליט

הוא קלט שבעצם הוא בעצמו עבר דיכאון אחרי לידה.

אז היה טוויסט מפתיע בעלילה- שוחחנו על דיכאון אחרי לידה של גברים! 

שוחחנו על איך זה להיות גבר, בתוך הסיפור הזה של הריון ולידה

על האתגרים שהוא חווה במהלך ההריון ואחרי הלידה

על הבושה וחוסר הלגיטימציה בתור גבר להרגיש את זה

על חוסר המודעות

וגם על הרגע שהרגיש שהוא יצא מזה

והצלחנו לשלב בסוף קצת שיח על הביקורת עצמית

שהיא בעצם חלק מהכל

ובעמוק שלה היא רוצה בטובתנו