המקורות שסופקו מספקים תמונה מקיפה ומעמיקה המתמקדת בשלושה צירים עיקריים השזורים זה בזה: החיבור המונומנטלי "ילקוט שמעוני" (כולל הטקסט עצמו וניתוח מחקרי שלו), דמותו של רבי שמעון הדרשן (מחבר הילקוט) וממשיך דרכו המשפחתי רבי נתן אדלר, וכן התמקדות במדרשים אבודים (כגון מדרש אבכיר) שהשתמרו בזכות הילקוט.

להלן ניתוח של המקורות שסופקו לפי נושאים:

1. ילקוט שמעוני: הטקסט, המחבר והמחקר

חלק נכבד מהמקורות מוקדש לניתוח הספר "ילקוט שמעוני", הנחשב לאחת היצירות החשובות ביותר בתולדות הספרות המדרשית.

הטקסט עצמו: המקורות כוללים חלקים נרחבים מתוך גוף הספר "ילקוט שמעוני" על ספר דברים (פרשת ואתחנן והמשך הספר), המציגים את דרך הליקוט של דרשות חז"ל וסידורן לפי פסוקי המקרא.

זהות המחבר ותקופתו: המקורות מציגים את הפולמוס המחקרי סביב זהות המחבר. בעוד מסורת הדפוס (וונציה 1566) מייחסת את הספר לרבי שמעון הדרשן מפרנקפורט, קיימת מחלוקת לגבי זמנו. החוקר יום-טוב ליפמן צונץ תיארך אותו לתחילת המאה ה-13, בעוד ששי"ר (שלמה יהודה רפפורט) ביקש להקדימו למאה ה-11 ולזהות את המחבר עם רבי שמעון קרא. הוכחות מאוחרות יותר, כגון שימוש במדרשים מאוחרים (כמו "דברים רבה"), מחזקות את ההנחה כי החיבור הוא מהמאה ה-13.

מבנה ושיטת העריכה: המקורות מתארים את החלוקה ל"רמזים" (סימנים ממוספרים). כמו כן, נחשף כי המחבר השתמש ב"מפתח פסוקים" כטיוטה לעבודתו, כדי למנוע כפילויות ולנהל את המידע העצום.

חשיבות הספר כ"תיבת נח": מודגש כי הילקוט שימר מדרשים שאבדו במשך השנים ולא נותרו להם כתבי יד אחרים, כגון מדרש אבכיר, מדרש ויסעו וספרי זוטא.

2. מדרשים אבודים: מדרש אבכיר

המקורות מספקים זרקור מיוחד על מדרש אבכיר, דוגמה בולטת למדרש שאבד והשתמר בזכות הילקוט שמעוני.

מקור השם: השם "אבכיר" הוא ראשי תיבות של הסיומת הקבועה בדרשותיו: "אמן במהרה כן יהי רצון".

מוצאו: המדרש נערך ככל הנראה באיטליה בסוף המאה ה-10, והוא מתאפיין בפולמוס סמוי וגלוי נגד הנצרות, וכן בשימוש במשלים מחיי הקיסרות הביזנטית.

3. רבי נתן אדלר והמורשת של פרנקפורט

המקורות קושרים בין רבי שמעון הדרשן (מחבר הילקוט) לבין צאצאו המפורסם, רבי נתן אדלר (1741-1800), המקובל והפוסק מפרנקפורט.

ייחוס משפחתי: משפחת אדלר ("נשר" בגרמנית) מתייחסת לרבי שמעון הדרשן, מחבר הילקוט.

דמותו של רבי נתן אדלר: המקורות מתארים אותו כגאון וקבליסט שחי חיי פרישות, והיה רבו המובהק של החת"ם סופר. הוא הנהיג מנהגים ייחודיים (כגון נוסח תפילה המשלב אשכנז וספרד וברכת כהנים יומית), דבר שהוביל להחרמתו על ידי קהילת פרנקפורט לזמן מה.

סיפורים והנהגות: מובאים סיפורי מופתים על "קפיצת הדרך" ועל ראייתו הרוחנית ("רואה ואינו נראה"), וכן השוואה בינו לבין הבעל שם טוב כדמויות שפעלו להצלת דורן.

4. הקשר ההיסטורי: קהילת יהודי פרנקפורט

המקורות מספקים רקע היסטורי על הקהילה שבה פעלו הן רבי שמעון הדרשן והן רבי נתן אדלר.

ימי הביניים: מתואר הטבח ביהודי פרנקפורט בשנת 1241, אירוע שהתרחש סמוך לזמן עריכת הילקוט שמעוני ועשוי להסביר את המוטיבציה לשימור הידע התורני לפני שיאבד.

העת החדשה: תיאור הקהילה עד לחורבנה בשואה ב-1942, כולל הפעילות של האורתודוקסיה ("תורה עם דרך ארץ" של הרש"ר הירש) ומוסדות הקהילה.

סיכום

המקורות שסופקו יוצרים מארג המציג את השתלשלות התורה ביהדות אשכנז: החל מאיסוף המדרשים ב"ילקוט שמעוני" בימי הביניים בפרנקפורט, דרך שימור מדרשים נדירים מאיטליה (מדרש אבכיר), ועד לדמותו של רבי נתן אדלר במאה ה-18, שהמשיך את המורשת המשפחתית והרוחנית של "ראש הדרשנים".