הפרק מתמקד בהיבטים המעשיים של החיים, ובוחן לעומק את תפקידם המהותי של סדר, ארגון ומשמעת עצמית. אלה מהווים תשתית איתנה למימוש עצמי בעולם החומר, ומשלימים את ההיבטים הרוחניים של הקיום.
במרכז הדיון עומד המושג "סדר טבעי" – אותה יכולת להתבונן ולהשתתף במציאות ללא מאמץ מודע, בדומה לשהייה בטבע. זאת, בניגוד לצורך המוכר בדחיפה עצמית ודרבון לביצוע משימות יומיומיות.
נדבר על התפתחות תפיסת הסדר המתחילה בילדות המוקדמת, כשאנו עוברים מזיהוי פשוט של דפוסים לעבר הפנמת מיומנויות, כללים וגבולות והקשר העמוק בין סדר חיצוני לפנימי, כאשר הסדר הפנימי – הכולל את עולם הרגשות והתחושות – נתפס כמהותי אף יותר מזה החיצוני.
נקודה מרכזית היא חשיבות האיזון בין עולם הסדר והארגון לבין מרחב הספונטניות, היצירתיות והאינטואיציה. בפרק אני בוחן כיצד אנשים שונים מנווטים בין שני העולמות הללו, ונגלה כי בעוד שסדר וארגון נתפסים כביטוי לאחריות, אחריות אמיתית נובעת מעיקרון פנימי עמוק של יחס לאמת, לעצמי ולזולת.
חשוב להבחין בין סדר לניקיון – כאשר לעיתים הדחף לניקיון חיצוני משקף צורך עמוק יותר בטיהור פנימי. ולסיכום, הפרק מהווה קריאה להתמקד בטיפוח הסדר הפנימי, לבחון את גבולות האחריות האישית, ולפתח משמעת עצמית המעוגנת בערכים ועקרונות יסוד עמוקים.