בפרק הזה אני יוצא למסע אל תוך מה שמתקבע בתודעה שלנו – חוויות עבר, זיכרונות, רגשות, ותבניות התנהגות שממשיכות לנהל אותנו גם שנים אחרי שהאירוע כבר חלף.
אנחנו לא רק זוכרים – אנחנו נשאבים.
העבר מתעצב מחדש בכל פעם שאנחנו מתארים אותו, וכשהזיכרון חוזר שוב ושוב – נוצר דפוס.
דפוס של פחד, של כעס, של ריצוי, של בדידות, של כישלון.
אבל האם אפשר להשתחרר מזה?
האם אנחנו חייבים להישאר שבויים במה שהיה?
אני מדבר על המתח שבין הזיכרון לבין החוויה, על הכאב שמקבע את העבר, על הדרך שבה הנשמה מתגלגלת בתוך שיעורי חיים שחוזרים על עצמם, ועל האפשרות להתבונן – בלי להזדהות.
זה פרק על מודעות, על עמדת העֵד, על אפשרות הבחירה, ועל החירות שנפתחת דווקא כשאנחנו מסכימים לפגוש את מה שכבר היה – בלי לברוח ובלי להילכד.
אתר האינטרנט של תחנת ירח