אם יש משהו משותף לחיים בתקופת הקורונה לרבים מאיתנו הוא גילוי התלות שלנו בקו אינטרנט יציב, רחב מספיק לכל בני המשפחה, התלות שלנו במחשב תקין או טלפון סלולרי מתפקד. כל אלה הפכו באופן מוחשי מאד  לקו מחבר להמשך החיים, ללמידה, להוראה.  החיבור שלנו לעולם הדיגיטלי הפך באופן כמעט נרדף לחיבור שלנו לעולם שמחוץ לבית. איך נראים החיים (באופן כללי ובפרט בימי קורונה) בלי חיבור סלולרי יציב? מה המשמעות של נגישות או אוריינות נמוכה לכל התשתיות הדיגיטליות בשגרה ובמיוחד בימי חירום ומגפה?   בשני הפרקים הקרובים ניכנס למצב למידה על הפער הדיגיטלי. נדבר על המושג באופן כללי, ובפרט על הפער בין החברה היהודית לערבית בישראל. אני, ד"ר אסף שטיין והאורחים שלי לשני פרקים אלו הם החוקרים ד"ר האמה אבו-קשק וד"ר יונתן מנדלס.