הפרק החמישי בפוד הוא פרק שבו כל המידע מארבעת הפרקים הקודמים מתגבש לכדי יחידה אחת ברורה.
זה פרק שבו אני מדגים את הרעיונות של לאינג באמצעות סרט פופולארי - "ברבור שחור" בכיכובה של נטלי פורטמן ובבימויו של דרן ארונופסקי. הסרט, שנעשה בהשראת סרט אחר, "המורה לפסנתר" (סרט אלים ומופרע במיוחד), מגולל את סיפורה של בלרינה שמגלמת בחייה את המושלמות, הטוב המוחלט, הצייתנות, הנועם והשקט, הדיוק וההקפדה. בפתאומיות כל התדמית הסכרינית שלה נזרקת לתוך סחרור כשמוצע לה תפקיד חייה - לגלם גם את הברבור הלבן וגם הברבור השחור בהצגת מחול חדשה של תומא לירוי, הכוריאוגרף העריצי של להקת המחול בה היא חברה.
זהו סיפור על אני פנימי, אני חיצוני וההתנגשויות הלכאורה בלתי נמנעות ביניהם. משום כך זו יצירה מושלמת שיכולה לשמש אותנו לחידוד של כל מה שנלמד בפרקים הקודמים.
הפעם גם אין יותר מדי מראיין ומרואיין. רוב הפרק הוא הרצאה של אחד משנינו.
הפרק היה חשוב לכן? כתבו לי כאן בתגובות, שלחו לי הודעה בפייסבוק או כתבו לי מייל. כמו כן, אודה לכן מאוד אם תוכלו לתמוך בי בכמה שקלים בפטראון שלי. תודה רבה!
תודות: יהב ארז, עידן גלברד, ד"ר רננה שטנגר אלרן, עדן גרבר, שחר דואק, נגה הורביץ, איתי זיו ואולה קרבצ'נקו.
ביבליוגרפיה (יותר כמו רשימת יצירות שמתקשרות בצורות עקיפות לפרק הזה):
Lem, S. (1999). A Perfect Vacuum. Northwestern University Press.
Evans III, F. B. (2006). Harry Stack Sullivan: interpersonal theory and psychotherapy (Vol. 3). Routledge.
שטמלר, נ. (2016). שבויה בעצמה - מיומנה של אם. ראשון לציון: ידיעות ספרים.
המחזה והסרט "מארה סאד" ועוד יצירות רבות, שקצרה היריעה.