זה הולך להיות חשוף…

לפני הרבה שנים הייתי בכת. זה לא משהו שאני מרבה לדבר עליו. לא בדיוק הצד היפה והמחמיא שאנחנו מקפידים להראות בתדמית הדיגיטלית שלנו. 

לא, אני לא הבנתי שזו כת. אני זוכר את עצמי מנגן בהופעה עם מנהיג הכת, שבסך הכל היה אמן מתוסכל. כל הקהל היה שבוי, מהופנט מהקסם שלו. ראיתי בשורה הראשונה חבר שלי מתייפח, דמעות זולגות מעיניו. למה אני לא בוכה ככה? למה אני כזה אטום? כשאצליח לבכות ככה הוא ״יתקן אותי״ וסוף סוף אזכה לכל מה שאני רוצה בחיים. אבל משהו בתוכי זעק ״זה שקר!״ ידעתי, אבל לא הקשבתי לקול הזה. 

חשבתי שאני הבעיה. הסכמתי לשמוע, להשתנות. תכונות חשובות שבזכותן למדתי את כל מה שלמדתי בחיים, אבל זה מה שאיפשר למישהו לקחת אותי לסיבוב… מה זה סיבוב. רחוק מאוד מעצמי. עד שהתחלתי לפקפק בכל תפיסת המציאות שלי. האם להיות הילד הזה שאומר ״המלך ערום״? או שזה לא שווה את המחיר...

לפני כמה שנים התחלתי לראות פוסטים של בתיה אמירה דורון שהייתה שם גם היא כילדה, והתחילה לדבר על מה שהיה שם. הזמנתי אותה לתוכנית שלנו ״אומץ״, וניסינו שנינו להסביר, גם לעצמנו, את מה שקרה לפני 15 שנה. מוזמנים להקשיב.