ליאור ניר, סופרת ועורכת ספרותית, מספרת על הרומדיה הקומנדית הראשונה שהיא כתבה והוציאה, נשל הנחשה. יצא שאני עזרתי לה לפתח אותה, והייתי מעורב מאוד בעריכה של הספר, אז התפתחה שיחה מאוד מאוד מעניינת. איך מכניסים מסרים כבדים בתחפושת קלילה? והאם כל מה שקרה - קרה גם לה? 

הנה טקסט גב הספר:

היי, אני חייבת את העצה שלך.
זוכרת את ארז? הקראש שלי מהתיכון, זה שהיה גם החבר הכי טוב של אחי הגדול? אז פגשתי אותו עוד פעם. זה לא היה כזה ביג דיל, אם זה לא היה כזה מסובך.
מה, אני ברומן רומנטי? הכי לא אני.
שתביני, שנינו נמצאים עכשיו בריטריט רוחניקי של איזו כת בקוסטה ריקה. אני הסתננתי לשם כדי לכתוב עליהם כתבה (ולהציל את בת אחותי), והוא – האמת, אין לי מושג למה. בטח כדי לרפא איזו שריטה.
ועכשיו הוא הזמין אותי לבקתה שלו. אני יודעת מה יקרה אם אכנס, אבל אני די בטוחה שזה לא ייגמר טוב.
מה היית עושה במקומי?

אולי אני אספר לך קודם איך הכל התחיל.

נשל הנחשה, קומדיה רומנטית, חצופה ופרועה, הוא ספרה הראשון של ליאור ניר, ישראלית שורשית, תושבת לאס וגאס. חולת קריאה, כתיבה והריח שיש לילדים שלה בבוקר. ורק במקרה, כך היא אומרת לעצמה בכל יום, רק במקרה לא קוראים לה גלי בלום.


***אזהרת טריגר קלילה: אם מסיבות חשק לא באות לך בטוב, את לגמרי יכולה להצטרף אליי כשהכל נגמר, בעוד שלושה עמודים, ביום שאחרי***