בשיעור השישי בסדרת “שלוות הנפש” פותחים את פרק ד׳ בשער הביטחון—הפרק הכי “מעשי” מכל הסדרה.

השאלה שמפוצצת לנו את הראש היא לא אם צריך ביטחון או השתדלות (ברור שצריך את שניהם), אלא איפה עובר הגבול: מתי עשיתי מספיק, ומתי אני כבר סתם נגרר לחרדות, בדיקות חוזרות וייסורי מצפון.

רבנו בחיי נותן תשובה קצרה אבל עמוקה: “השתדלות סבירה”—לעשות מה שמקובל ונורמלי במציאות של הזמן והמקום (חוק, רפואה, נורמות חיים), בלי הפקרות מצד אחד ובלי אובססיה מצד שני.

כדי להפוך את זה לכלי חיים אמיתי, הפרק עובר דרך תחומים כמו גוף ובריאות, כסף ורמת חיים, ומשפחה וחברה—ומלמד לפתח “חוש פנימי” שמזהה בכל מצב את נקודת האיזון שמביאה שקט אמיתי.