משפט אחד, של איש זר, בראיון טלוויזיה מהאולפן, כששלי, נמצאת ברעים, שנה לאחר הירצחה של ביתה, ליבי. מפגיש את שלי יוגב, אמא של ליבי, עם דני פרידלנדר. משפט שעושה לשלי תזוזה ושינוי מחשבה, ומשחרר אותה מאשמה. משפט, שמחבר את שלי ודני ומביא אותם להקליט יחד את הפרק הזה. הם נפגשים לשיחה פתוחה על שכול, על כאב של געגוע, ובעיקר הרבה על ליבי, על השמש והקסם שהיא היתה בעולם. שלי יצאה מההקלטה בתחושה: "שישבתי שם, לנבור בכאב הכי גדול בחיי, ודני מביא את השיח לפתיחות, גלויית לב, עם הרבה חיוך ומבט טוב שיוצא ממנו." ודני בתחושה: "שהיתה לי זכות גדולה לפגוש את ליבי, דרך עיניה האוהבות והמתגעגעות של שלי, אמא שלה, אישה חזקה ומרגשת, שנלחמת בכל רגע, שהילדה שלה, ליבי, לא תיעלם, ושהרצח שלה בנובה, לא ימחק את זיכרה" יחד, דני ושלי, בחדר הקלטות קטן, שהעולם נשאר בחוץ, נותנים ללבבות שלהם להתקרב בפתיחות ובהקשבה והמון רצון להכיר את ליבי, לא לשכוח אותה, לתת לה מקום. פרק חשוף וכואב, שנוגע בשכול, כאב, געגוע, משמעות ההנצחה, במי היתה ליבי, ומה מיוחד בה כל כך. שעה של נחמה ושל ביחד בין שניים, שנותנים לעצמם לגעת באומץ, במה שקשה. כשליבי, מחייכת וממלאת את האולפן גם במותה, בשמחה, באהבה ובלי לעשות עניין. ואולי הפרק הזה, הוא תזכורת לכולנו, לחיות, להנות, להעז... ולחבק את היקרים לנו. ולא לשכוח, שהחיים, כמו המוות, הם בלתי צפויים. • • • להפקת הפודקאסט שלכם וואטסאפ: https://wa.me/972504740040 אתר: https://tokz.co.il/ • • • יוטיוב: https://bit.ly/3MAv5XZ אינסטגרם: https://www.instagram.com/tokz.co.il