מרגישים שאתם תמיד אלה שנשברים מבפנים - גם כשאף אחד לא רואה?
שכל טעות קטנה מרגישה כמו סוף העולם, ושדווקא מול האנשים שאתם הכי אוהבים - אתם הכי מרגישים אשמים?
בפרק הזה אנחנו מדברים על התחושה השקטה והעמוקה של אנשים עם ADHD שחיים בתחושת "הילד הרע" בזוגיות:
הצורך לרצות, הבושה שלא עוזבת, והעומס הרגשי שמוביל לריחוק - דווקא כשאנחנו הכי זקוקים לחיבוק.
עם סיפור אישי מהלב, דוגמה אמיתית מתהליך גישור, ושלושה כלים שיעזרו לכם לשבור את המעגל ולזכור:
אתם לא צריכים להיות מושלמים כדי להיות נאהבים.
ואם הפרק הזה נגע בכם, או הזכיר לכם מישהו שאתם אוהבים - שלחו לו אותו.
לפעמים שיתוף אחד קטן, יכול לפתוח דלת גדולה.
ואם יש משהו שעלה לכם תוך כדי האזנה - אתם יותר ממוזמנים לשתף אותי.
נשתמע בפרק הבא ♥