כמה זמן אמורים לשהות בכאב?

ואחרי ששוהים בו, איך זזים קדימה?

איך מתוך מקום של הקשבה והכלה,

לא מגיעים למצב של תקיעות, שקיעה או התחפרות באותו מקום?

בפרק שלפניכם אנחנו מדברים על שתי מוטיבציות שמהן אנשים עושים שינוי (ותודה לאורית פיול אור ושפת הלב):

1) כשכבר אי אפשר לסבול יותר ואז, זזים קדימה מתוך זה שנמאס מהסבל. (בדרך כלל המוטיבציה הזאת יכולה להתחיל תנועה, אבל לא להחזיק לאורך זמן כי ברגע הראשון שלא נסבול, נעצר).

2) המוטיבציה העמוקה וגם הפרודוקטיבית יותר, היא כשאנחנו מסתכלים קדימה ורואים שם את מי שאנחנו רוצים להיות.

מה מרגש אותנו ומושך אותנו להיות? איך נרגיש כשנהיה שם?

אז אחרי שהכרנו את הכאבים אחד של השניה

והסתובבנו סביב עצמינו בלופים,

החלטנו שאולי כדאי שנתחיל לבנות תמונת עתיד שנרצה להגיע אליה יחד.

אנחנו יוצאים לעוד שלב במסע שלנו ומזמינים אתכם להיות שותפים שלנו לדרך....

האזנה מועילה.

היבראות - בינה אנושית בהנחיית : ליאה ארד וגלי ברוורמן. אורח: חיים מלכא.