ב1999, סופר פרי אנימלז ניסו לעשות את הדבר הכי נועז שעשו עד אז: ליצור אלבום פופ.
אבל כמו תמיד אצלם, גם הניסיון הזה יצא מוזר, אקלקטי, לא צפוי ובעיקר שלהם.בפרק הזה אני צולל ל־Guerrilla אלבום שהתחיל במסע קולומביאני של הלהקה, המשיך בדמואים ניסיוניים בכלים אלקטרוניים, והפך באולפן למעבדה חיה בה הלהקה איפשרה למוזיקה להוביל, גם כשזה הוביל לשירים עם שורת טקסט אחת בלבד.
נדבר על השיר על מזג האוויר, על העדפת הלהקה לשירים מטופשים דווקא, על השיר שמתחבא בתחילת האלבום, ועל עטיפה של דמות תלת־ממדית שהיא לא בדיוק מה שהיא נראית.
נשמע איך פרידה אישית של גרף הפכה לשיר אינטימי ויוצא דופן, ולמה למרות הציפיות העצומות מהאלבום הוא דווקא התקבל באכזבה יחסית כשיצא.
וגם על האלבום האוסף שיצא רגע לפני Guerrilla, והפך לאהוב על המעריצים.
מוזמנים לעקוב אחר הקבוצה בפייסבוק "דיסקובססיה הקבוצה"
ניתן לעקוב אחרי בטוויטר וגם באינסטגרם
ולשלוח לי אימייל