היחסים המפוקפקים, לכאורה, בין המסעדנים והיבואנים

לא כל אורח יודע שיש סימביוזה בין מסעדנים ויבואנים. חוזים עמוסי סעיפים וכסף מבטיחים שהאחד ישתמש רק או בעיקר במוצרים של השני, והשני יתמוך באחד. לכאורה אין בזה רע, אבל גם אין בזה שקיפות והאורח לא תמיד מודע להשלכות, ולא תמיד יודע לקרוא את המצב. כמה פעמים מכרו לכם שאתם מקבלים את המוצר הכי טוב שאפשר – כשבפועל מזגו לכם את המוצר הכי זול? או 'הכי טוב' שיש ליבואן שהבטחנו לו הסכם? כמה מותגים יושבים בתודעה של הקהל הישראלי לא כי הם הכי מתאימים, מוצלחים, זולים או שווים – אלא רק כי מישהו ידע להחתים חוזה?

איך זה עובד, מה זה תקציבי שיווק, למה לחתום על חוזה, מה היבואן מרוויח מזה, לאן הולך כל הכסף ולמי זה משתלם – ולמי לא? הצטרפו אל גיא גרלניק, המנהל והבעלים של ליקווידיום שמצליחים איכשהו להיתקע באמצע בין יבואנים ומסעדנים ולעשות את כל העבודה הקשה בין לבין גם בלי תקציבי שיווק

שחף קורן, הספיריטס קיורייטור, שלא רק שהיה אבן דרך של אחד היבואנים הגדולים והחזקים במשק דאז וביסס עשרות מותגים חזקים עד היום – אלא גם פתח חברת ייבוא קטנה שמצליחה ללמד את היבואנים הגדולים דברים חדשים, שלא לדבר על לשבור את השוק מדי פעם.

ואורון לרנר, שממש מחפש למצוא מה לא בסדר בכל הסיטואציה הזו ואף אחד לא משתף איתו פעולה.