בי״ז כסליו, (שיחול השנה ב- 7/12/25) יצויין יום ההוקרה לפצועי ונכי צה״ל.

אחרי שנתיים של לחימה ועשרות אלפי פצועים - יום זה תופס משמעות גדולה יותר.אנחנו נושמים לרווחה כשאנחנו שומעים שמישהו ״רק״ נפצע ובצד השני יש מישהו שסוחב את הפציעה שלו לכל החיים. לא רק את הפציעה הפיזית.

התמודדות שנותרת אצל מי שנפצע לעיתים כ״שקופה״.ואז יש יום בשנה שבו אנחנו מוקירים אותם ובעצם נותנים לנם הכרה - מה שהכי חסר למי שחווה פוסט טראומה.

כנכת צה״ל בעצמי התלבטתי את מי לארח לפרק הזה והחלטתי בסוף להביא את מתן ברמן הייחודי. מתן, לוחם עוקץ נפצע בעזה של 2003, טרום ההתנקות מגוש קטיף.

יש לו סיפור פציעה ייחודי ואני לא רוצה to give away יותר מדי מהיספור - אז מבקשת שתשמעו.

מתן, שמתמודד עם הלם קרב קשה - מרשים דווקא ביכולת שלו לחיות את החיים וממש להיאבק עם המוות כדי לחיות , או במילים שלו ״לרקוד עם המוות״. אני אגיד שמתן רוקד עם החיים שלו ביג טיים ולמרות הקושי ב20 + שנה האחרונות הוא מתעקש לחיות על אף המגבלות שלו.

הפרק הזה מוקדש לכם נכי ופצועי צה״ל מהמלחמה הארוכה האחרונה ובכלל. מודים לכם מכאן על מה שהקרבתם עבורינו מגופכם ונפשותיכם - ומכאן אני מבקשת מכם לחיות - לחיות - לחיות! זו הדרך היחידה להשתקם!

ותאמינו לי שמי שפוגש את המוות - אין לו ברירה אלא ל-ח-י-ו--ת!