בפרק מיוחד עם פרופ' אריאל פלדשטיין אנחנו יוצאים למסע בין זיכרון מלחמת יום הכיפורים לחרבות ברזל – על טראומה, שכול, מנהיגות ותקווה לעתיד.האם אירועי ההווה משנים את תפיסתנו על העבר? בפרק זה של ההסכת אנו משוחחים עם פרופ' אריאל פלדשטיין. היסטוריון ישראלי, ראש מסלול לימודים כלליים במחלקה להיסטוריה של עם ישראל בפקולטה למדעי הרוח והחברה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, וחבר סגל בחוג ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת אריאל – על עיצוב הזיכרון והנרטיב שבין מלחמת יום הכיפורים למלחמת חרבות ברזל.פלדשטיין, שחווה כילד את מלחמת יום הכיפורים ותושב העוטף ב־7 באוקטובר, מתעד ביומנו האישי את תחושת ההלם, האובדן והחיפוש אחר משמעות. בשיחה זו הוא מבקש לעבד את הקשרים בין שתי תקופות טראומטיות בהיסטוריה הישראלית.בין הנושאים שנעסוק בהם:הדחקה וזיכרון – כיצד המוח מנסה להסתיר זוועות, ואיך מתמודדים עם השכול הפרטי והלאומי.ביטחון ואשליות – מה אפשר ללמוד מהתחושה שהעוטף הוא "שוויץ", לעומת הקונספציות של ערב יום כיפור.מנהיגות בעת משבר – מה ההבדלים בין גולדה מאיר, בגין והרצל לבין המנהיגות של ימינו.האתוס של הגבורה – מגיבורי 1973 ועד פקד ארנון זמורה ז"ל במבצע "ארנון".החטופים והשבי – כחלק מתודעתנו הלאומית וכמצוות "והגדת לבנך" של דורנו.אחדות ופירוד חברתי – בין "מגדל בבל" לפוטנציאל של יצירת זהות משותפת.תקווה מול חורבן – כיצד למרות השכול, פריחת הכלניות האדומות בעוטף הופכת לסמל של חוסן והמשכיות.השיחה מציפה שאלות נוקבות: מה ניתן ללמוד מהמפגש בין זיכרון יום הכיפורים לחרבות ברזל? האם התקווה יכולה לשמש כוח מניע גם בעת משבר? וכיצד עיצוב הזיכרון ישפיע על דורות העתיד בישראל?

קרדיט תמונה, אוסף אורי דביר, ארכיון התמונות של יד בן-צבי