השם שלנו זה אנחנו, ולכן אין צליל שערב לאוזנינו יותר מאשר שמיעת שמנו. לפני מאות שנים, הצגת שם האדם הייתה כרוכה בטקס שלם. בזמננו הדבר הפך טקסי פחות, אך למעשה, צורת הפניה והקריאה בשמו של האדם מהווה כלי חברתי ואמצעי נפלא לתקשורת ראשונית בין בני האדם. 
אך בעידן שבו כל דבר מתועד, נשמר ונזכר, ישנו פרט אחד שנעלם מהזיכרון שלי ברגע הקריטי: שמות של אנשים. ״וואוו לא זוכרת איך קוראים לך?״ לא משנה כמה פעמים נפגשנו, המידע הזה נמחק ממוחי. לא נעים, איך יוצאים מסיטואציה זו בנימוס ומבלי לפגוע באותו אדם ?!  הסוגיה הבאה באותה דילמה, האם להושיט יד: כן? לא? למי? באיזו דרך?
ואיך יוצאים מסיטואציה זו שאדם שומר נגיעה מכל סיבה?
לכל המצבים האלו ננסה לתת תשובות וכלים מתחום הנימוס והנוהג העדכני וזאת על מנת ששני הצדדים בסיטואציה זו ירגישו נעים, אמיתיים ומוחמאים. לחיצת ידיים היא ג'סטה חברתית ששורשיה טמונים בהיסטוריה ומשמשת כסימן לברכה, הסכמה, סיום עסקה, או כהבעת כבוד ואמון הדדיים. למרות שהיא נראית פשוטה, ישנם כמה כללים וגוונים שכדאי לדעת כדי לוודא שהיא מתבצעת באופן המכבד והנכון ביותר.
תמי-TIKTOK
עידן-TIKTOK