השבוע היתה לי הזכות לשוחח עם אדם מיוחד במינו,
שהשיחה איתו נשארה לי בלב ובראש,
ולקחה אותי למחשבות ולתובנות על עצמי ועל החיים שלי בבית עם המשפחה שלי.

תכירו את גיל יהושע דרייפוס –
מעצב ומרצה, אב לארבעה ילדים בני 7,
שניים מהם עם שיתוק מוחין.
מיכאל, בן זוגו של גיל, נפטר לפני כארבע שנים,
כשארבעת ילדיהם היו בני 3.

יש לי כל כך הרבה מה להגיד על השיחה עם גיל...
אני אשאיר לכם לצפות ולהאזין,  
ואשים פה את הסיכום הזה:

מקורות החוסן

1. אהבה עצמית – אמיתית, עמוקה, אותנטית.
לא כזו שזורקים לאוויר "תאהב את עצמך".
אלא כזו שמגובה במעשים, ששתולה ביומיום.
אהבה עצמית שמאפשרת לנו לאהוב אחרים,
ולהיות אנחנו בלי מאמץ מיותר,
בלי להשקיע משאבים בזיופים.
ולא, אהבה עצמית זה לא אומר שאנחנו נרקיסיסטים, וגם לא אגואיסטים.
אפשר לאהוב את עצמנו בפשטות, בחן, בצניעות.

2. אופטימיות – ההבנה שגם כשאין במה להיאחז כשמסתכלים קדימה לעתיד,
יש במה להיאחז כשמסתכלים לפה, על ההווה.
לראות את חצי הכוס המלאה זו דרך חיים,
השקפת עולם, שהיא אבן סופר מרכזית בחוסן שלנו.
מסתבר שאפשר להחליט שככה חיים.

3. בחירה – בכל רגע נתון יש בחירה.
גם כשאנחנו חושבים שאין לנו אפשרויות ושאין בחירה,
ברוב המוחלט של המקרים – יש בחירה.
גם להישאר באותו מקום – זו בחירה. גם להמשיך – זו בחירה.

טיפ אחד מנצח

יש סיטואציות ורגעים בחיים שאנחנו צריכים לעשות "Alt Ctrl Del".
לעצור הכל, לקחת לעצמנו כמה דקות של שקט, של "הטענה",
כדי לשמור על השפיות ועל הבריאות שלנו,
וכדי שנוכל להמשיך להיות שם בשביל אחרים.

"אל תחפש רחוק
תישאר קרוב
כי ככה זה
לאהוב את עצמך
לא מול המראה
תיכנס לתוך
כן זה יכול
להאיר אותך"

ברי סחרוף

ואפרופו אותנטיות...
לצערי במהלך הקלטת השיחה שלנו היו בעיות סאונד  
שנבעו כנראה מחוסר הניסיון שלי בהקלטת וולוג ופודקאסט.
העניין הוא שהשיחה היתה כל כך זורמת, כנה, אמיתית ועמוקה,
שלא רצינו להקליט שוב, אלא להביא אותה אליכם ככה, כמו שהיא.
אני מתנצלת על איכות השמע ומבטיחה להשתפר בהמשך.