שי רלר הוא מישהו שאת רוצה לחבק אותו
כשאת מדברת איתו.
ככה לפחות אני הרגשתי.

במהלך השיחה איתו ממש יכולתי לראות
את הבחור הצעיר שהשתחרר מהצבא,
זה עם הרסטות והחלומות,
שרוצה לכבוש את העולם.

אבל העולם של שי התהפך לפני 18 שנים,
כשהוא נפצע בתאונת דרכים בנפאל
ונשאר משותק מהצוואר ומטה.

הנה כמה דברים שלמדתי מהשיחה עם שי:

"לעשות פעולות שיגרמו לי להיות בתנועה כל הזמן" –

אחד הדברים שמקשים עלינו בחיים
זו הנטייה שלנו לרומינציה (Rumination),
במיוחד כשאנחנו בלחץ או כשאנחנו מתמודדים עם קושי.

רומינציה היא חזרתיות במחשבות,
או בעברית,
אכילת ראש.

החזרתיות הזו, לא רק שהיא לא עוזרת,
היא מעלה לנו את רמות הלחץ ומקשה עלינו את ההתמודדות.

שי מספר שהוא קיבל החלטה לעשות פעולות
שבאופן פרדוקסלי הוא קרא להן
"פעולות שיגרמו לי להיות בתנועה".

כלומר, הדרך של שי להימנע ממחשבות חוזרות
היתה "לקום בבוקר ללכת לטיפולים,
להיפגש עם חברים, שאנשים יבואו לבקר אותי,
לא לשקוע במרה השחורה".

להיות עסוקים זו אכן דרך מצוינת להסיח את דעתנו
ולמזער את הרומינציה.

בלי "למה זה קרה דווקא לי?" -

אפרופו רומינציה.... זו אחת השכיחות.

כשקורה לנו משהו רע,
אנחנו בקלות נשאבים ל"למה זה קרה דווקא לי".
זה אנושי וטבעי, אבל לא ממש עוזר. אפילו די מקשה.

שי מספר שבכל השנים שעברו מהתאונה
הוא לא שאל את השאלה הזו אפילו פעם אחת.

כן היו התפרקויות, בכי וצער גדול,
אבל המיקוד המנטלי והפיזי של שי היה
בעשייה ובדברים שהם כן בשליטתו.
"מה אני יכול לעשות
כדי שזה כן יצליח?"

בעיני זו נקודה מעוררת השראה.
אני מודה שאני לא בטוחה שהייתי יכולה
להימנע מהשאלה הזו באופן כל כך מוחלט.

איך מחזיקים אנרגיה של התמודדות לאורך זמן?

"כל יעד שכבשתי נתן לי אנרגיה להמשיך.
דברים קטנים כמו להפעיל מחשב".

כשאני מתמודדת עם קשיים בחיים
אני מחלקת לי את הדבר הגדול והקשה
לפרוסות שאני יכולה "לעכל".

כך היה למשל בשנים שבהן עברתי טיפולי פוריות מתישים.
במקום לחשוב על כל התהליך הארוך הזה,
שלא ידענו מתי ואיך יגמר, וכמה זמן יימשך,
הסתכלתי כל פעם רק על השלב הבא שהיה מולי.

אולטראסאונד.
בדיקום דם.
זריקות.
שאיבת ביציות.
הפריות.
החזרת עוברים.
בדיקת הריון.
תשובה.

כל שלב שהצלחתי לעבור נתן לי אנרגיה לשלב הבא.

איך מתמלאים כשנגמרת הסוללה?

שי מספר שחיפוש הזוגיות היה תהליך ארוך, ומתיש לפעמים,
ומציין ש"בתקופות שזה התיש אותי הנחתי את זה בצד".

בעיני, כמו שחשובה הדבקות במטרה וההתמדה,
חשובה גם היכולת להניח ולנוח,
ולפעמים גם לשחרר.

היכולת שלנו להניח ולנוח בתוך ובמהלך תקופות של התמודדות,
היא סופר קריטית למילוי המצברים
וליכולת להחזיק אנרגיה של התמודדות לאורך זמן.

מה ממלא אתכן? האם יש לכן מקום להניח בו את הראש?
מי תומך בכן? מה עומד לרשותכן?
כל אלו שאלות שחשוב לעסוק בהן בתקופות מאתגרות,
אבל לא פחות חשוב לעסוק בהן דווקא בתקופות הטובות,
שבהן אתן פנויות לפתח את משאבי החוסן שלכן.

משפט מחץ:

"צריך לקום יותר פעמים ממה שאת נופל".