בפרק הזה אנחנו קופצים בין נוסטלגיית היפ־הופ ישראלית וסבלימינל, לחגיגות ההאלווין ששוטפות את תל אביב ומה זה אומר כשהתרבות האמריקאית פוגשת את פורים. מדברים על שבוע האופנה כאקו־צ’יימבר, ואז עוברים למילואים: הנחיית ערב מפקדים ביפו ולמה לפעמים מזמינים אותך רק כדי שלא תסכים. נוגעים במסעות לפולין והפער בין הנצחה ללמידה אמיתית. סוגרים בדיון עצבני אך שימושי על זמנים - לאחר, להקדים, ואיך מציבים גבולות עם נותני שירות ולקוחות - ובחדשות טובות: שנוצי חוזר לספסל הלימודים לתואר שני בקולנוע דוקומנטרי.