כמעט 200 פרקים, כמעט מופע, וכמעט הכול קורה כמו שתכננו ואז לא. דרור והדר פותחים את הפרק עם התחושה המוכרת של תחילת שנה, ההבטחות שכבר אין כוח להבטיח, וההבנה שגם בפודקאסט מגיע שלב שבו מפסיקים לנסות להיות משהו אחר ופשוט נשארים מי שאנחנו. הדר מגיעה מפיזיותרפיה עם גב תפוס, וכל טיפול הופך תוך שנייה לראיון עומק על החיים

משם זה גולש לשפה. ונצואלה, בנזואלה, ונזואלה, ואיך מילים, מבטא ושפה משפיעים על איך שאנחנו תופסים מציאות. אנחנו עדיין דור שני לשפה. האקדמיה ללשון בוחרת את מילת השנה, "הביתה", ודרור והדר מנסים להבין אם זו באמת מילה חדשה או פשוט מילה שמסכמת שנה שלמה. הרדיו מבטיח “אין שיר שלא תכיר מתברר שגם אין מקום שלא ראינו ואין טעם שלא טעמנו. איקאה סייל התחיל ודרור והדר מנסים להבין למה אפשר להזמין ג’ינס בלחיצת כפתור אבל ספה חייבים לראות בעיניים, לגעת, לשבת, ולדמיין בסלון לפני שמתחייבים. דני אבדיה, בכל מקום כל בוקר פוש, כל ערב משחק, ועדיין התחושה שהוא לא מקבל את המקום שמגיע לוואם הכול היה קצת יותר נמוך אולי כולנו היינו מצליחים,. מעל הכול מרחף המופע שנדחה. האכזבה, ההודעות, והסיפור של מאזינה שהגיעה עם הבת, עם מלון ועם סיר ג’חנון, ובחרה להפוך אכזבה ליום משפחתי.

Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.