אמצע השבוע, סוף ספטמבר 2023, יום חם בירושלים הבירה. המדינה די בערה משנאה יוקדת בין שני מחנות. זה התבטא בהפגנות בעד ונגד הרפורמה או ההפיכה המשפטית (תלוי באיזה צד אתם) והגיע לשיא לקראת יום כיפור; מהדורות החדשות נפתחו בדיווח מכיכר דיזינגוף והאם תהיה או לא תהיה הפרדה מגדרית בזמן פתיחת "כל נדרי" שפותחת את יום כיפור. לקח זמן עד שהצלחתי למצוא זמן פנוי ביומן העמוס של שאנן סטריט שהוא המון דברים, אבל הוא הכי מזוהה ומוכר כסולן של "הדג נחש" שפועלים, מקליטים ומופיעים כבר כמעט 30 שנה! התיישבתי בסטודיו שלו, מאוורר קטן שניסה קצת לצנן את הטמפרטורה הפריד בינינו ושאנן שכח להגיד לי שיש שיפוצים בבניין ושכנראה הולך להיות לנו הרבה רעש תוך כדי הראיון… דיברנו עליו ועל היצירה שלו, על האלבום "דג לייף" שיצא שבוע בלבד לפני המפגש בינינו. התמקדנו לא מעט בשיר שאולי הכי מדובר באלבום "ואלס עם שאנן", בו הוא מספר באופן מצמרר על שירותו כלוחם נח"ל בסמטאות של עזה, בתחילת שנות ה-90, על המראות והתחושות שחווה שם ואיך הם השפיעו עליו. התעניינתי מה עמדתו בכל מה שקורה שהתחולל אז במדינה: "זה פיק דרמטי, אבל במדינה מסודרת בית המשפט הוא הריבון", הוא אמר והוסיף "דמוקרטיה יודעת להכיל דת, אבל דת לא יודעת להכיל דמוקרטיה". הפועלים שיצאו להפסקת יחסית ממושכת, איפשרו לראיון לעבור בצורה סבירה ואותנטית (אם כי עדיין יש קצת רעשים ברקע). לקראת סיום הסכמנו שנינו שיש הרבה דברים שצריך לרענן במדינה שלנו. היום אני מבין עד כמה צדקנו.