"אף אחד מאיתנו לא נולד בן או בת, אנחנו יכולים להיוולד במין ביולוגי מסוים, אבל בת ובן כזהות מגדרית חברתית, זה משהו שיוצרים, מחנכים ומגדלים אותנו לתוכו. אנחנו אלו שבסופו של דבר יוצרים את הזהות הזו עבור עצמנו". עם כל הטירוף שקורה מסביב, חודש הגאווה שמצוין במהלך כל חודש יוני, מעט נשכח. פגשתי לראיון את אלן ווקר, בן 27 ששיתף בגילוי לב והמון כנות על תהליך השינוי המגדרי והיציאה שלו מהארון כגבר טרנס. ווקר הוא כהה עור, בן לאמא ישראלית מקיבוץ גן שמואל ואבא אמריקאי מאוהיו שהגיע לישראל כחבר בקהילת העבריים שהגיעו לדימונה. בשיחה חשופה ופתוחה דיבר על כך שבעבר חשב שהשונות שלו היא רק בצבע העור, אבל גילה שלחברה שלנו יש עוד הרבה מה ללמוד בנושא פתיחות כלפי קהילות שונות.  הוא סיים לפני שנתיים לימודים בבית הספר למשחק "בית צבי" ומחפש להגשים את עצמו בעולם התיאטרון. שוחחנו על תפקידים בתיאטרון, על הקיבוץ כמקום לגדול בו עם השונות, על נחיצות חודש הגאווה, על פערים ואי שיוויון ועל כך שהייצוג של הקהילה הטרנסית הוא פרימיטיבי ועם המון סטיגמות לא ריאליות. הוא משתתף בהרבה אירועים להעלאת המודעות של הקהילה וטוען: "כל עוד ימשיכו להתקיים דיכוי, אפליה, אלימות ושנאה כלפי הקהילה הגאה והקהילה הטרנסית, אנחנו נצטרך לאגן במודעות של הציבור את חודש הגאווה, כדי לתקן פה לא מעט דברים". הוא מזהה גם כמה נקודות אור ומרחיב על "תרבות הנשפים" שהתפתחה בתוך הקהילה בארה"ב ועשתה עליה לאחרונה גם לישראל, "זו קהילה די חדשה והיא בהחלט מרחב בטוח לאנשים כמונו", הוא מסביר, לגבי האפשרות להקים משפחה הוא אומר: "משפחה זה לא רק קשר דם, זה האנשים שחולקים איתך ערכים והשקפות עולם".