חלפו כמעט 30 שנה מאז שחגי בן אברהם עלה על מטוס ונסע בעקבות האהבה…    כמו בקלאסיקה טובה, הקיבוצניק ממעברות שהיה בחופשת שחרור, פגש מתחת לעצי המנגו מתנדבת בלונדינית מארצות סקנדינביה ושלושה חודשים אחר כך הוא כבר נחת בדנמרק בבית הוריה של קתרינה לודוויגסן. "היתה לי ממש תשוקה להיות אדם פרטי וזר", הוא מספר. אבל לא מעט אתגרים עמדו בפניו - לימוד שפה חדשה, חורף קר וחשוך וקשיים אובייקטיביים של מהגר במדינה חדשה. הם חסכו כסף, יצאו לטייל באפריקה וחזרו לדנמרק ללמוד, קתרינה ללימודי אחות וחגי בלימודי טבחות בינלאומיים. כך מצאו את עצמם בדבלין, אירלנד, שם עבד במשך שנה במלון יוקרה. הם המשיכו ב"פינג פונג" של מעברים בין דנמרק וישראל, לבסוף השתקעו בישראל ליותר מ 7 שנים. במהלך התקופה הזו נולדו להם שלושה ילדים, חגי עבד בתחום החינוך וההוראה ולמד, וקתרינה למדה עברית באולפן במקביל להשתלבותה בשוק העבודה. בשנת 2012 החליטו לחזור לדנמרק ומאז הם חיים בקופנהאגן. חגי שיפשף היטב את הדנית שלו, למד לימודי תואר ראשון ושני במידענות וכבר מספר שנים שהוא עובד במקצוע הזה בחברת תרופות גדולה. קתרינה משמשת כאחות טיפת חלב. כמעט מדי קיץ הם מגיעים לישראל לבקר את המשפחה, לטבול במימי הבריכה של הקיבוץ ולספוג קצת חום של קיץ ישראלי טיפוסי. על אף היותו קיבוצניק וחילוני לחלוטין, הם החליטו שילדיהם התחנכו בבית ספר יהודי אורתודוכסי והם מקפידים בבית לציין גם את החגים היהודיים וגם את הדנים: "הבחירות של איפה לחיות תמיד היו בחירות בין טוב לטוב אחר", הוא משתף. לציון יום הולדתו ה 50, נסענו מספר חברים לסוף שבוע בקופנהאגן וניצלתי את זה כדי להקליט איתו פרק שבו הוא חושף את הדילמות, הקשיים ורגעי הנחת ואת ההתמודדות של להיות יהודי-ישראלי במדינה אחרת והמשמעות שיש לזה במיוחד אחרי השבעה באוקטובר. האזנה טובה!