יעקב גלעד הוא מפיק מוזיקלי וכותב שחתום על שירים שהם נכס צאן ברזל בתרבות הישראלית, רשימה חלקית בלבד מונה את רוב שירי להקת בנזין, "מילה טובה", "ארבע לפנות בוקר" ו"עכשיו הכל בסדר" של יהודית רביץ, "ילדות נשכחת" הנפלא שכתב לנורית גלרון, "דרך הכורכר" של אריק סיני, "הכל עומד במקום" ו"סתיו ישראלי" של גלי עטרי ו"ילד אסור ילד מותר" המרגש והכואב של ריקי גל.
אבל יעקב גלעד מזוהה בעיקר עם אלבומי המופת שכתב ויצר יחד עם יהודה פוליקר: "עיניים שלי" ו"אפר ואבק" - אלבום חלוצי ששינה את פני התרבות הישראלית ובפעם הראשונה ייצג את זיכרון השואה מבעד עיניהם של הניצולים ולא פחות מכך של ילדיהם.
בפרק מיוחד ליום השואה של 2025, נפגשתי איתו לשיחה על זיכרון השואה, על אמא שלו הלינה בירנבאום שמתקרבת לגיל 96 ועדיין מתעסקת יום יום בזיכרונות מאז. דיברנו ונתנו משקל לסוגיות כמו כמה משמעות יש ליום השואה מבחינתו היום? באיזה צבע נצבע זיכרון השואה לאחר השבעה באוקטובר? ואיך לזכור כדי לקום?
כמובן שנתנו מקום לאלבום "אפר ואבק" וליצירה של גלעד בן ה 74 שמדבר על המצב בעולם ובישראל ועל המורכבות הרבה: "אנחנו שוב בעידן שיש בו שליטים מפלצתיים כמעט בכל פינה בעולם ומאוד מפחיד לאן העולם הולך". הוא מדגיש שהעם היהודי צריך להיפרד מהנרטיב הקורבני ולצערו חושב ששום לקח לא נלמד, בינתיים.
הוא גילה שהוא מאוד רוצה לחזור שוב לבקר באושוויץ וסיים בתקווה שהוא עדיין מאמין שהטוב ינצח ושהאור יגבר על החושך.