למה כל כך הרבה אנשים עם ADHD מרגישים שהם לא שייכים?
למה אנחנו לפעמים שותקים ומצטמצמים – ולפעמים עושים הכול כדי שיראו אותנו?

בפרק הזה אני מדבר על שתי אסטרטגיות הישרדות שמאפיינות הרבה מאיתנו עם מוח ADHDי:
🔹 היעלמות שקטה – כדי לא להפריע, לא לטעות, לא להיחשף
🔹 בולטות מוגזמת – כדי שלא יתעלמו, כדי להרגיש שייכים, גם אם במחיר של שחיקה

אנחנו מדברים על הקושי להבין קודים חברתיים, על הפער בין פוטנציאל לתוצאה, על רגישות חושית ורגשית גבוהה – ועל איך כל זה מתרגם לבושה, לתחושת ניתוק, ולחיים שבהם אנחנו לא באמת נוכחים.

אבל יש גם דרך שלישית. דרך שבה אנחנו לא צריכים להיעלם, ולא חייבים להציג הופעה.
דרך שבה אפשר פשוט להיות – ולהתחיל לבנות חיים שמתאימים למוח שלנו, במקום להילחם כדי להתאים למערכת שלא נבנתה עבורנו.

זה פרק על נוכחות, על זהות, על עומק רגשי – ועל איך ADHD הוא לא בעיה, אלא תבנית הפעלה אחרת, עם יתרונות אמיתיים – כשמבינים איך לחיות איתה נכון.