נדמה שאנחנו שוב בתוך רגע שבו העולם מחליף קצב, ושוב הכול סביבנו משתנה: האופן שבו אנחנו לומדים, יוצרים, עובדים ושואלים שאלות. הבינה המלאכותית נכנסה לחיים שלנו כמעט בלי שנרגיש, ובבת אחת הפכה לשותפה בעשייה, ביצירה, וגם במרחבים הפרטיים ביותר של הנפש. בתקופה האחרונה אנחנו שומעים הרבה על מקצועות שהולכים להיעלם ועל פיטורים המוניים, אבל אולי יש כאן גם הזדמנות, "כלי צור" חדש, כמו שגיל קרא לזה.

בפרק הזה חזרתי לפגוש את גיל רון שמע - יוצר, מוזיקאי ומספר סיפורים - אדם שמטבעו קופץ ישר לתוך המים, וגם את העולם של הבינה המלאכותית הוא בחר לחקור מבפנים. דיברנו על מקוריות בעידן שבו אפשר להעתיק הכול בלחיצת כפתור, על הסכנות שבטכנולוגיה החדשה, ועל ההזדמנויות שהיא פותחת. ובעיקר דיברנו על מה נשאר אנושי אחרי כל זה: מה יישאר לנו ברגע שבו הבינה המלאכותית תהיה חכם יותר, מה נשאר ללב לעשות כשמכונה עושה הכול מהר יותר.

זהו פרק על האדם הרבה יותר מאשר על המכונה, על היכולת שלנו לקבל את החדש מבלי לאבד את מי שאנחנו, ועל האפשרות שאולי דווקא עכשיו נגלה שוב את המקור שממנו באנו.