אז יצאנו לפגרה כי... כי החיים כי. נשוב בקרוב מאד אבל עד אז, מהדרך, כבר כינסנו את הפרלמנט לשיחה אחרונה, רגשנית באופן בלתי נסלח, על הפרק הקודם (על אשמה לבנה), התחלנו בניסיון לבאר את היחס בין תחושות האשמה, המבוכה והבושה, או שאולי בעצם כל אלו מונעות ממגלומניה וכעס תועים, איכשהו זה גם התקשר לשניה לאירוביזיון והשארנו בעריכה כדי שירגיש אקטואלי, הגברים בוכים בלילה ואז יורים בהודעות קוליות חופשי