זמן קצר אחרי השבעה באוקטובר,
הפכה מיכל להיות דוברת הקיבוץ, ועושה את התפקיד המורכב הזה
גם היום אחרי שאחרון החטופים שלנו - דרור אור ז״ל הוחזר.
אלה היו שנתיים שבהן נדרשנו להשמיע את הקול שלנו בתקשורת, המקומית והעולמית.
שנתיים שביקשנו לזעוק את זעקתנו להחזרת החטופים - עד החטוף האחרון.
בפרק דיברנו על כוחה של התיקשורת.
דיברנו על נקודות בציר הזמן מאז תחילת המלחמה:
ארועי הנצחה, זיכרון, לוויות, עצרות למען החזרת החטופים והחזרתם הביתה.
בכולם כמעט נכחה התיקשורת, ואנחנו למדנו מתי וכמה לשתף.
לאורך כל השנתיים מיכל ליוותה אותנו, הנחתה, שמרה, יצרה גבולות בטוחים ולימדה אותנו איך להשמיע את הקול שלנו, קולו של הקיבוץ.
זהו פרק על חיבור בין קהילה - כאב - תיקשורת
בעזרת מיכל שהחזיקה לנו את היד הלב והמיקרופון 🩵
מוזמנות ומוזמנים.