ועידת החורף הגיעה (וגם החורף עצמו נזכר לבוא) וערימת ההחתמות וההעברות הביאה אותנו, מצוננים ומשתעלים, לדיון קדחתני שכולו ניוז. נפתח בידיעה המסעירה על אלון ליישמן שרושם עוד שלב בקריירה, מאמן פיצ׳ינג בקולורדו רוקיז, נחגוג את החלק הראשון ונתהה על החלק השני, ואז ננסה להבין מי חתם איפה, ומה זה אומר על העונה הבאה, מה מאותתות לנו הקבוצות שטרחו להפעיל איתות, והאם השקט התעשייתי מצד אחרות אומר דרשני, ולקינוח, מיהם השחקנים הטובים בהיסטוריה, שלא לקחו אליפות?
ועידת החורף הגיעה (וגם החורף עצמו נזכר לבוא) וערימת ההחתמות וההעברות הביאה אותנו, מצוננים ומשתעלים, לדיון קדחתני שכולו ניוז. נפתח בידיעה המסעירה על אלון ליישמן שרושם עוד שלב בקריירה, מאמן פיצ׳ינג בקולורדו רוקיז, נחגוג את החלק הראשון ונתהה על החלק השני, ואז ננסה להבין מי חתם איפה, ומה זה אומר על העונה הבאה, מה מאותתות לנו הקבוצות שטרחו להפעיל איתות, והאם השקט התעשייתי מצד אחרות אומר דרשני, ולקינוח, מיהם השחקנים הטובים בהיסטוריה, שלא לקחו אליפות?
יש רגעים גדולים, בלתי נשכחים ומהותיים בסיפור ששוזר את דרכו של כל אוהד, כמעט תמיד הם קורים אחת לכמה זמן, לעתים הם קורים במהלך כמה סדרות, ולפעמים אפילו באותה סדרה. אבל שני רגעים (4 בפועל) בלתי נשכחים, סופר-דרמטיים, משני משחק וסדרה משחק אחרי משחק, יום אחרי יום, תוך 24 שעות? לא יכול לקרות. אבל קרה, באותה סדרה שראתה נסים ונפלאות לשני הצדדים כאשר היאנקיז הגדולים פגשו את אריזונה הקטנטונת, ולרגע אחד ניתן היה לחשוב שהנה הנה דוד עושה, אבל אז גולית שלף את השפנים שלו, והשאר היסטוריה. לצורך הניתוח של זה, ובעיקר לטובת הפרספקטיבה של מי שהיה שם, כשהבייסבול ניסה להחזיר את ניו יורק ואמריקה לשפיות אחרי התשיעי בספטמבר 2001, הבאנו את נתי לב ארי, אח של ואוהד של, וביחד ננסה להבין מה היה שם.