למרות שאין שתי טביעות אצבע זהות,

ולמרות שכל אחד מאיתנו הוא פתית שלג מיוחד,

בסוף יש מעט מאוד סוגיות ליבה שמעסיקות בני אדם.

אחת מהן היא החתירה הבלתי נלאית להגביר שליטה ולצמצם חוסר ודאות בחיינו.

כשמדובר בניהול זה רק הולך ומסתבך.

כי איך אפשר לנהל בלי לנהל?? ומהו ניהול אם לא (סוג של) שליטה?

דמיינו מנכ"ל שקם כל בוקר ואומר לעצמו "היום אני זורם".

שתי סטירות מהדירקטוריון ויאללה בהצלחה.

כל כך הרבה יוצא לי להתעסק עם הסוגיה בשם המנהלים שאני מלווה, שהחלטתי להקדיש לנושא פרק בפודקסט.

ואז, על הדרך, קיבלתי שיעור פרטי בשליטה.

למרות שאני מחשיבה את עצמי כבלתי מתודולוגית,

דיפ אינסייד אני די מאורגנת,

בכל זאת חינוך חיל אווירי לוריד.

כשנעם מנלה נענה להצעתי להקליט ביחד פרק,

מיד פצחתי בפרוטוקול הקבוע:

בוא נתאם שיחת הכנה, נחליט על נושא, זויות וכו. 

חחח מצאתי לי עם מי לעבוד מסודר.

נאלצתי להתכונן בדרך אחרת,

בדיאלוג אה-סנכרוני בלתי מובנה,

שלמרות (או בזכות) החריגה מהנוהל,

יצא מעניין, עמוק ואינטימי.

תזכורת טובה ל"את הכי יפה שנוח לך" ולכוח שיש לאותנטיות פשוטה.

בין אם מודעים לכך ובין אם לא,

כולנו נעים על הציר כאוס-סדר.

המיקום שלנו על הציר קובע הרבה יותר ממה שנדמה לנו!

זה נכון אישית, אירגונית ועסקית.

העולם השתנה.

אנשים כבר פחות מוכנים לשתף פעולה עם סמכות מתוקף תפקיד, היררכיה ונהלים מהודקים.יש גם צורך במשמעות, חופש לנשום, לגיטימציה להיות.

איך משלבים בין שליטה להרפיה, בין ניהול ממוקד תוצאות לבלאגן מאורגן?

על כל אלו ועוד שוחחתי עם נעם מנלה, חוקר תודעה דיגיטלית וכותב ספרים על שחמט.

פרק מומלץ במיוחד לאנשים מסודרים :)