שיחה עם זהבה כלפה על ראשית יצירתה בברלין ובכלל, על ההיגיון - או חוסר ההיגיון - בשליחת ילדים לבית ספר, ועל קשריה עם פליטים מהמזרח התיכון בגרמניה. זהבה מקריאה במהלך הפרק שני שירים שלה, ׳לאן כל זה הולך׳ ו׳שפת אם׳:
לְאָן כָּל זֶה הוֹלֵךְ
כָּל הָאִינְסְטִיטוּט הַזֶּה
הַזִּכְרוֹנוֹת הַתּוֹבָנוֹת
הַכְּאֵבִים וְהַמַּחֲשָׁבוֹת
אוֹבֵד בְּרוּחַ, נֶעֱלָם?
כָּל הָאַרְכִיב הַזֶּה?
וְהַזְּרוֹעוֹת הַחֲסֻנּוֹת, הַתְּשׁוּקוֹת
הַמִּלִּים הַנִּלְחָשׁוֹת לִפְנֵי הַשֵּׁנָה
לְאָזְנֶיךָ בִּלְבַד שֶׁבִּשְׁבִילָן
אֶקְשֹׁר יְלָדִים לְכִסְּאוֹת
כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ לְחַבֵּר
אוֹתִיּוֹת לְמִלִּים
לְחַסֵּר מִשְׂחָקִים וּצְחוֹקִים
אֶכְרֹת אֲבָנִים וְעֵצִים
אֶשְׁלֹק דְּיוֹנוּנִים מֵתִים
אֶחְרֹת תָּוִים שֶׁל לַחַשׁ
דּוקִּים שֶׁל עַצְבוּת
עַל עֵצִים דַּקִּים
עַל עוֹרוֹת שְׁקוּפִים
מִלִּים שֶׁלָּחַשְׁתָּ לִי
שֶׁלָּחַשְׁתִּי לְךָ
אֵיפֹה?
שפת אם
אוּם מַחְמוּד שֶׁבַּסֵּתֶר קוֹרְאִים לָהּ נַאגְ׳לָה
וּבָרִשְׁמִית פְרַאוּ מַהַמוּד
וּבֵינֵינוּ לֹא קוֹרְאִים לָהּ
גַּם לִי לֹא
אֲנַחְנוּ פֹּה בְּשָׂפָה אַחַת
הִיא מַסְבִּירָה לִי אֵיךְ מְכִינִים פָלָאפֶל מִצְרִי עִם פוּל מֻקָשָׁר *
לְרֶגַע חָשַׁבְתִּי שֶׁאָמְרָה כָּשֵׁר.
עִם עשבי תִּבּוּל, מַעַדנוּס ** קָצוּץ וְכַמּוֹן
לֹא הַרְבֵּה.
עַל הַדֶּרֶךְ קוּ-דָּאם עִם בֶּטֶן מְלֵאָה בְּבַת קְטַנָּה
לָאוּלטרָה-סָאוּנְד וּבַחֲזָרָה.
מְחַלֵּק הַפְלָיֵרִים מַצִּיעַ לָנוּ עִסְקִית בַּחֲצִי מְחִיר
וּמַחְמוּד הַקָּטָן מִסְתַּכֵּל עַל הַיּוֹנִים וְשׁוֹאֵל לָמָּה הֵן אוֹכְלוֹת כָּל הַזְּמַן
הִיא מַזְכִּירָה לוֹ שֶׁגַּם הוּא הַבֹּקֶר אָכַל
וְשׁוּב מַחְמוּד מְדַבֵּר וְהִיא עוֹנָה בְּהִמְהוּם,
יוֹנָה.
מֵאֵיפֹה אֲנִי
אַרְבָּעִים שָׁנָה
הַהוֹרִים שֶׁלִּי מִלּוּב
אֲנִי עוֹנָה
וַאֲחוֹתִי מְסַפֶּרֶת עַל הָרְדִיפוֹת שֶׁל הַיְּהוּדִים
בְּסוּרְיָה לִפְנֵי שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה
שְׂפַת אֵם, לִפְעָמִים זוֹרֶמֶת לִפְעָמִים תְּקוּעָה
הֲכָנָה לְנִתּוּחַ קֵיסָרִי
מְתַרְגֶּמֶת לָהּ מִסְמָכִים לְעַרְבִית
אֵיךְ אוֹמְרִים בַּלּוּטַת הַתְּרִיס
אֵין לָךְ בְּעָיוֹת בַּבַּלּוּטָה, אֲנִי בּוֹחֶנֶת אֶת עֵינֶיהָ
כֻּלִּי מַזִּיעָה.
* مقشر מְקֻלָּף
** معدنوس פֶּטְרוֹזִילְיָה
עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנור
קריין: אריה מרקו
מוזיקה: ׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״