
כולנו רוצות שיאהבו אותנו, שיקבלו אותנו, שיראו אותנו כחלק.
אבל איפשהו על הדרך, הרצון הזה להשתייך הופך לפעמים לריצוי, ואנחנו מתחילות לוותר על חלקים קטנים מעצמנו כדי לא לאכזב, לא להכעיס,
לא לאבד.
בפרק הזה דיברנו על למה אנחנו מרצות (ולמה זה אנושי לגמרי),
מתי זה דווקא טוב לנו, ואיפה זה כבר מתחיל לגבות מחיר יקר על חשבון האותנטיות, הגבולות והערך העצמי שלנו.
דיברנו על איך לזהות מתי אני באה לקראת ומתי אני פשוט מוחקת את עצמי, איך לייצר את הבאלנס הבריא בין הרצייה החברתית לבין הנאמנות לעצמי, ומהם הכלים הקטנים שיכולים לעזור לנו לרצות פחות ולאהוב את עצמנו יותר.