המשך השיעור הקודם. שיעור שהתקיים בכ"ח באדר א' בישיבת הקיבוץ הדתי.

בשיעור שהתקיים בכ"א אדר א' תשנ"ה בישיבת הקיבוץ הדתי, הרב שג"ר מציג את עמדת החסידות, ובעיקר את עמדת המהר"ל, לגבי שכרות ובלבול בין רע לטוב בפורים. דברי המהר"ל מתקשרים לשאלה ממה נגזרת טעותו של המן בניסיונו להשמיד את עם ישראל.

הרב שג"ר מסביר על פי מדרשים על מה נענש עמלק, איך גם השכינה מוחה את זכרו, ועוד. בין היתר, המדרשים מדגישים את חשיבות הזיכרון.

קריאה בספר 'תורה אור' של האדמו"ר הזקן, והצגת השכרות והערבוב בין טוב לרע כרצויים (בתנאים מסוימים). מציאת האור האלוקי גם בדמותו של המן. בנוסף לכך, הוצגה עמדתו של אדמו"ר הזקן לגבי המושגים 'פור' ו'גורל'.ההקלטה נקטעת מעט לפני סוף השיעור.

שיעור בכוונות השכרות בפרי עץ חיים לאריז"ל: על העלאת ניצוצות הקדושה בתוך הקליפות. אפיון עולמות התוהו והתיקון, והצורך לתקן את עולמות התוהו ולהכליל אותם בקדושה, לפי תורת חב"ד ותורת הרב קוק. קטע ממאמרי אדמוה"ז הקצרים על השמחה של הטבע לעומת הנטייה לעצבות של האדם, בגלל מדרגתו הרוחנית, והאפשרות של שמחה דתית מתוך ההוויה האלוקית.

האם הדתיות ניזונת משמחה, כפי שמלמדים חלק ממקורות החסידות, או דווקא מעצבות המביאה למגע עם ההוויה הממשית? לפי האדמו"ר הזקן, השמחה האקסטטית של פורים (בשונה משמחת יום טוב) איננה נשענת על שום סיבה, אלא דווקא על נקודת המוצא של חוסר הערך של הקיום, הקשור בעצבות. השמחה בתורה שבכתב היא השמחה החגיגית של החסד והשלמות, כניגוד לשמחה האקסטטית האלילית [חלק מהדברים הובאו בספר "פור הוא הגורל", בפרק "רשפי אש"].

המשך העיון ברסיסי לילה לב. על מחיית עמלק בתור המציאות הפיקטיבית שיוצרת התודעה האנושית, הקיימת באופן פרדוקסלי כניגוד למציאות האלוקית המוחלטת, וזאת רק כדי להתבטל כלפי האלוקות. השכחה העצמית באמצעות השכרות בפורים מאפשרת את מחיית עמלק, על ידי חוסר מודעות עצמית המביא לתודעה שמתקיימת באחדות עם עצמה.

שיעור ברסיסי לילה (אות ל"ב) על השכרות כעניין המהותי של חג הפורים. השכרות בתור מצב שלילי מיסודו של אבדן דעת. קישור הדברים לכוונות השכרות של פורים בתור קבלה של הניצוצות בקליפה, בתור תודעת סוד דו-ערכית המתבטאת ביחסו של הרב קוק לחילון והציונות.

שיעור בספר "שערי אורה" של ה"אדמו"ר האמצעי" של חב"ד. המצוות הן לכאורה שרירותיות וחסרות טעם, משום היותן נתונות בעולם החומר והמעשה.על מנת להמשיך אור מהעצמות האלוקית שייתן את הפשר הפנימי למצוות, יש להגיע לעצמות שמעבר לטעם ודעת באמצעות מסירות נפש .בשפה אחרת: אם האדם מוכן למות בשביל החלטתו, מתאפשרת וודאות שהיא מעבר לכלים של התודעה והשיקול השכלי.הקלטה באיכות נמוכה.

פלח הרימון (לר' הלל מפאריטש) על מגילת אסתר: שני מיני חסד – חסד הנובע משפלות או התבטלות עצמית, וחסד שבא משפע ועוצמה של האני. האפשרות של עבודת ה' ממקום של גדולה ועוצמה, באמצעות אני שהוא חלק מהאינסופיות האלוקית, בהשראתו של ניטשה.

עמלק בתור שניות, ומחיית עמלק בתור ביטול השניות. כוונות השכרות בפורים לפי האר"י – אמירת "ברוך המן" מתוך השכרות בתור העלאת הניצוץ מתוך הקליפה, ומשמעותה העלאת הניצוצות מתוך החילוניות (לפי הרב קוק).

דיון בספר רסיסי לילה (סימן כ') של ר' צדוק הכהן מלובלין. פורים, בדומה לשבת, מגלה את האמונה האימננטית לתודעה היהודית. האמונה היהודית בתור עצמיות שמעבר לקריטריונים של מוסר ודת, "עד דלא ידע" של פורים. באופן זה קדושת הפורים היא ניגוד משלים לקדושת השבת.

קריאה במבחר מה"פתיחתות" למדרש אסתר רבה, אשר מתארות את מצב הגלות בתור מצב פסיכולוגי וקיומי של דאגה וחשש. ביאורו הפילוסופי של המהר"ל (בספר אור חדש) על המדרש "כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא צער". תרגום המהר"ל לשפה אקזיסטנציאליסטית: הזמניות וחוסר השלמות והחריגה כביטוי של הקיום.

דיון בשאלה כיצד ניתן לחוות שמחה ממשית במצב של מלכוד תודעתי, שבו אין שלמות עם עצמי ועם החלטותיי. פנייה אל הגות ה"סבא מנובהרדוק" (כפי שתוארה בספר "שובי נפשי" פרק ז') על מנת לטעון שעצם ההכרעה מאפשרת חריגה מהמלכוד התודעתי (ללא צורך בהשראה רוחנית-פנימית). התנועה המוחצנת הופכת בעצמה להיות השראה ממשית, כך שעצם היכולת להחליט מביאה שמחה.

עיון בדרשות חז"ל על מעמדו הבעייתי של פורים בתור מועד מחודש, ודיון על ההבדל בין זכרון א-היסטורי לבין זכרון היסטורי מתחדש. המימרא של רבא במסכת שבת על קבלת התורה מרצון בפורים יוצרת היפוך מהמדרש התנאי עליו התבסס, כך שקבלת התורה הכפויה מסיני מקבלת את תוקפה מהחידוש בהווה.

שיעור במהר"ל על פורים (אור חדש). הטעות של המן כביטוי לתפיסת זמן ליניארית, לעומת התפיסה מחזורית והתפיסה הדינאמית האריסטוטליות שבהן מחזיק המהר"ל.פורים כביטוי לא-היסטוריות של עם ישראל, הנובעת מדבקותו בקב"ה. הדבקות בקב"ה כמצב של כיליון, והשכרות בפורים כביטוי לכך על ידי כיליון השכל, שהוא ביטול ההבחנות בין טוב לרע.

עיון ב"פרי עץ חיים" לפורים: העלאת הניצוץ מהקליפה, ויישום תפיסה זו ביחס שבין ערכי הקדושה והחילוניות. על הצורך לעשות זאת בתודעה מיסטית של אחדות, המובחנת מהתודעה הדתית הרגילה.

עיון במאמר כ"ו של הרב יצחק הוטנר בפחד יצחק על פורים. ההתגברות על היצר כגילוי עצמי והתגברות על הסופיות, המובילה לתודעה של אחדות ועוצמה פנימית. עבודת המידות כעבודה גבוהה יותר מהמצוות, לפי בעלי המוסר. המאבק עם עמלק כהקבלה למלחמה עם היצר, מאבק עם ניגוד עצמי שמהותו נובעת מהתנגדותו. היצר עצמו הופך להיות מגע עם האלוקי כשהוא נתפס בהקשר של המאבק, ותודעת השניות מביאה לתודעה של אחדות. פורים כחג של התגברות עצמית החושפת את הקיום כשלעצמו. [קטעים מהשיעור עובדו לספר "פור הוא הגורל", עמ' 35-37]

שיעור בגמרא מסכת מגילה (דף ה ע"א): המחלוקת על החיוב בקריאת המגילה בעשרה, כשהיא נעשית בזמנה. הראיה שהביאה הגמרא בהקדמת המגילה לערב שבת. ביאור לפי רש"י על תירוץ הגמרא לפיו קריאה שהוקדמה לערב שבת מהווה קריאה בזמנה, ולכן אין בה צורך לקריאה בציבור. ניסוח למדני יותר לביאור רש"י: כשקריאת המגילה נעשית בזמנה, פרסום הנס הוא חלק מהמצווה (ולכן אין צורך בציבור). אבל בקריאה שאינה בזמנה פרסום הנס אינו חלק אינטגרלי מהמצווה אלא מימד הנוסף אליה . פסיקת ההלכה במחלוקת זו בזיקה לשאלות נוספות: "מגילה שבין הכתובים" קריאה בציבור במקום שאין עשרה, והאם קריאה בציבור של עשרה היא לעיכובא.

אדמוה"ז (תורה אור למגילת אסתר) על הגורל כרצון אלוהי, רצון כסיבה עצמית, רצון פשוט בשפה החב"דית, שהניסיון האנושי לחקות אותו הוא הרצון לעוצמה הניטשיאני.החירות הניטשיאנית בתור התגברות על עצמי שנובעת מהכרעת הרצון, תנועה שאצל אדמוה"ז נתפסת כגורל משום שזהו קבלת הרצון האלוהי, שבו נעלם הפער בין הכרח לחרות, המקרה הופך לגורל, והרצון להכרעה קיומית.[קטעים מהשיעור עובדו לספר "פור הוא הגורל", עמ' 32-35].