מלכה היא אשת הלכה, פעילה חברתית, ממייסדות פורום תקנה לטיפול ומניעת פגיעות מיניות בציבור הדתי-לאומי, כלת תואר ד״ר לשם כבוד מאוניברסיטת בר אילן, מחברת הספר מהלכת בדרכה – ועוד רשימה ארוכה של עשייה והובלה. היא תושבת תקוע שבגוש עציון, מגדירה את עצמה כאשת ימין, אבל גם ביקורתית ונוקבת כלפי הזרם החרד”לי – בהלכה, ביחס לנשים, ובאמונה ש“ארץ ישראל השלמה” היא חזות הכול. עם זאת, יש לה לא מעט ביקורת גם כלפי השמאל המדיני. מעל הכול – היא מתנגדת לכל תפיסה מוחלטת ומאמינה שבכל נושא, המהות קודמת למחנאות. בפרק דיברנו על: הקיטוב החריף בחברה הישראלית, המהפכה המשפטית והשלכותיה, מדיניות הממשלה מול סוגיות הגיוס, התקציבים והשבת החטופים. על מה קרה לציונות הדתית, אלימות מתנחלים כלפי פלסטינים. על התנאים לפתרון אפשרי לסכסוך הישראלי-פלסטיני ועל מאבקי האגו של מנהגי האופוזיציה שלא רואים את גודל השעה לקראת הבחירות. ועל מה בכל זאת נותן לה תקווה.

רוית היא עיתונאית, עורכת ופובליציסטית בעיתון הארץ. היא נולדה וגדלה בקריות בבית שמכיל את הימין והשמאל. אביה תומך ליכוד מה שמכונה ביביסט ואמא מהמחנה הליברלי. החיים במורכבות הזו הובילו אותה להיות קול מורכב ולא דיכוטומי במערכת הארץ, לדבריה זה לימד אותה להסתכל על כל דבר עניינית ללא קשר באיזה צד פוליטי מדובר. במאמריה היא מבטאת את הקול הזה בצורה רחבה מאוד וסופגת לא מעט ביקורת גם מהמחנה אליו היא משתייכת. למרות שזה קו עקרוני מבחינתה, לאחר ששר המשפטים הציג את המהפכה המשפטית בינואר 23 היא שינתה גישה נקודתית. באחד ממאמריה כתבה התכנית של לוין היא העמונה של המחנה הליברלי וצריך לשים בצד את יכולת ההכלה והמורכבות ולהיאבק נגד התכנית הרעה הזו, לדבריה זה זמני יכולת ההכלה היא קריטית והיא צריכה להוביל כל הזמן למעט מקרים חריגים. אחרי הטבח בשביעי לאוקטובר רוית כותבת לא מעט על כך שגם הקונספציות של השמאל התנפצו. לדבריה למרות שתמיד צריך לחפש ולחתור לשלום עד שלא יהיו בשני הצדדים מספיק אנשים שרוצים חיים אחרים אין סיכוי להגיע לשלום והיא מבקרת את הבחירה של חלקים בשמאל להאשים רק את הצד הישראלי.  במהלך הפרק דיברנו על בית ילדותה. על בחירתה להיות חלק מהמחנה הליברלי ומחנה השלום. כמו כן דיברנו על המהפכה המשטרית, על הטבח והתובנות שלה אחרי השביעי לאוקטובר. על היכולת שלה להכיל את המורכבות בין ימין לשמאל ולראות את היתרונות והחסרונות בשני הצדדים, להבין את הביקורת של הצד היריב להתייחס אליה ברצינות ולא לבטל אותה. כמו כן דיברנו על איך היא רואה את האפשרות לחיות יחד ולהסתדר למרות המחלוקות והפערים הגדולים בין השבטים השונים בחברה הישראלית. 

יגאל הוא פעיל פוליטי-חברתי ותיק מאוד. בעבר התנגד לתהליך אוסלו כאיש ימין ובמעלה הדרך הפך למתנגד נחרץ לכיבוש וכפי שהוא מגדיר את עצמו אנרכיסט. כיום הוא מדריך פרויקט במדעים לכיתות ו',  וסטודנט שנה א' למשפטים, באוניברסיטת תל-אביב. במהלך הדרך דיברנו על תהליך השינוי שלו.  על אנרכיזם.  על סירוב לשרת במילואים.  על הכרה בעוול כחלק מריפוי. על השפעה על החברה הישראלית.  ועל המרכז הפנאטי.  

דן הוא ד״ר לפילוסופיה ומרצה בכיר באוניברסיטת בר אילן. הוא בן למשפחה ציונות דתית וגדל בהתנחלות קרני שומרון. הוא למד בישיבת הר עציון באלון שבות ותוך כדי לימודי הסמכה לרבנות החליט לשלב לימודי פילוסופיה כדי להכיר ולחזק דווקא את תפיסותיו הדתיות. ככל שלמד והתקדם בלימודיו האקדמיים התחיל להטיל ספק יותר ויותר בדרך בה אחז עד לאותו שלב. בסופו של תהליך יצא בשאלה ובהמשך גם תפיסותיו הפוליטיות והאידיאולוגיות השתנו.  לאחרונה דן הוציא ספר חדש ״נגד הזרם״ בו הוא מתעמת עם אמונותיו ותפיסותיו הקודמות ומשתף את הקוראים במסע שעבר ובתובנותיו החדשות.  במהלך הפרק דיברנו על תפיסותיו הדתיות והאידיאולוגיות הקודמות. על השאיפה שלו באותם ימים ללמוד לעומק את התפיסות השונות כדי להסביר ולשווק את האמונה הדתית טוב יותר.  מה גרם לו לשנות אותם. איך קיבלו את השינוי בסביבה הקרובה והרחוקה יותר. מה הבעיתיות בהטמעת תפיסות אלו על החברה ובקביעת מדיניות בישראל, בנושא הכיבוש ובנושאים נוספים. וניסנו לדבר גם קצת על תקווה. 

ארנון הוא היסטוריון של הסכסוך הישראלי פלסטיני, עמית מחקר במכון הרמן ובמכון מולד.  במהלך הפרק (פרק 2 עם ארנון) התמקדנו בעונה השניה של הסכת אוסלו העוסק ברצועת עזה ובהתנתקות.  דיברנו על ההיסטוריה של רצועת עזה, על הווצרותה של הרצועה בעקבות מלחמת העצמאות. על ניצני תפיסת ניהול הסכסוך ששורטטו על ידי משה דיין בהספדו על רועי רוטברג, רכז הביטחון של נחל עוז לאחר הירצחו בשנת 1956. על כיבוש הרצועה במבצע קדש ועל ההחלטה להחזיר את השטחים מספר חודשים לאחר מכן. על הסיבות שהוביל ב - 67 לא להחזיר את הרצועה והשטחים, על הרציונל מאחורי הקמת התנחלויות ברצועה ועל חוסר ההיגיון בכך. כמו כן נסינו לבחון האם השמאל טעה שתמך בתוכנית ההתנתקות.  

דביר הוא אחד ממובילי השמאל האמוני. הוא נולד וגדל בירוחם למשפחה דתית לאומית והתחנך במוסדות החינוך של הציבור הזה. לאורך השנים תמיד הייתה לו ראיה מרחבית יותר לגבי הקבוצות השונות במרחב, אך לאחר תהליך שעשה ספציפית בקשר לסכסוך הישראלי פלסטיני עבר לשמאל והוא פעיל בלא מעט התארגנויות  בשמאל הדתי.  במהלך הפרק דיברנו על: התפיסה הדתית לאומית מהמקום המגוון בירוחם.  על הלימודים בישיבה בעתניאל לצד התנדבות שבועית במחסום ווטש. על מה הוא ראה כשעמד בצד הפלסטיני של המחסום ומול מתנחלים.  על השמאל האמוני ומה הוא מנסה לייצר או למעשה לחשוף ביהדות.  על זהות לאומית אלטרנטיבית שלא תלויה בטריטוריה, שליטה וכוחנות.  ועל תקווה לייצר זרם שמאל אמוני של ממש. 

ברק הוא יוצר, במאי ומפיק דוקומנטרי. בין סרטיו גשר על הוואדי, החבר דב, הרבי קפוארה, שומרני בודד, השדכנית ועוד רבים. בארבע שנים האחרונות הוא ראש המחלקה לקולנוע במכללת בית ברל. בנוסף הוא יו״ר העמותה בדרך להחלמה - עמותה שמסיעה כבר 15 שנה חולים פלסטינים מהרצועה (עד השביעי לאוקטובר) ומהגדה המערבית לבתי חולים בישראל לקבלת טיפול רפואי מציל חיים.   במהלך הפרק דיברנו על המציאות בישראל בעקבות המלחמה ועל איך הוא מול זה. על מה קורה ברצועה בשם כולנו. על סוג השיח בתוך ישראל בהקשרים הללו. על עמותת בדרך להחלמה. על ערב ההוקרה שיתקיים בשלישי הבא ללמעלה מאלף מתנדבי העמותה. על דוקו ויצירה. וטיפל׳ה על תקווה. 

לימור היא חברת קיבוץ מעלה גלבוע, נשואה פלוס ארבעה, היא מנהלת אגף החינוך במועצה אזורית גליל תחתון. בגיל שנתיים עברה משפחתה להתגורר בגוש קטיף לגן אור. לימור גדלה שם עד שהתחתנה אבל מגיל צעיר היא הייתה מהמערערים גם על המציאות בחבל עזה. כשנה לפני ביצוע חוק ההתנתקות היא חזרה עם בעלה לגן אור להיפרד, לתמוך ולהיות עם משפחתה למרות שכבר אז הייתה בעלת עמדות שמאל. כהחלטה משפחתית מתוך תפיסה ממלכתית היא ומשפחתה עזבו את גן אור יום לפני הפינוי. בשנים האחרונות לימור פעילה בשמאל האמוני, מפגינה ומתבטאת רבות כחלק מהמאבק לסיום המלחמה והחזרת החטופים.  במהלך הפרק דיברנו על התפיסה הציונית דתית עליה גדלה. על החיים בגוש קטיף ועל ההתנתקות. על הציונות הדתית, ועל התוכן החלופי שהיא וחבריה מנסים לצקת לשיח הישראלי מתוך ארון הספרים היהודי. מה גרם לה לעבור לשמאל, על השמאל האמוני ועל המורכבות והחשיבות בלאחוז בעמדות שמאל בתוך מעגלים משפחתיים, חברתיים ומקצועיים מהימין. כמובן גם דיברנו על תקווה. 

דורון הוא אלוף משנה במילואים ומראשי תנועת ״מסתכלים לכיבוש בעיניים״. הוא נולד וגדל בקיבוץ בית השיטה. התגייס לשריון ושירת בסדיר ובקבע. לאחר שחרורו הוא היה בין מקימי הקיבוץ העירוני תמוז בבית שמש. לאחר שבע שנים באזרחות הוא חזר לקבע ושימש כמג״ד ומח״ט. כמו כן הוא שימש כרמ״ח תכנון בצה״ל והיה ממתכנני תוכנית ההתנתקות מתוקף תפקידו. לאחר מכן שימש בתפקידים נוספים וב - 2010 פרש מצה״ל. בשנים האחרונות הוא אקטיביסט שמתנגד לכיבוש, בשנים האחרונות כחלק מתנועת מסתכלים לכיבוש בעיניים שהוא מראשי התנועה.  במהלך הפרק דיברנו על התהליך שהוא עבר ומה הוא חווה בשירותו בשטחים. על מה הוביל אותו להפוך לאקטיביסט וההתמודדות מול צה״ל בשטחים. דיברנו מעט על ההתנתקות, על תנועת מסתכלים ועל מה שקורה בשטחים בכל הקשור לאלימות, גירוש קהילות ועוד. בקטנה ניסנו לדבר גם על תקווה.

אביאל הוא תושב הר חברון מההתנחלות שמעה. הוא נולד וגדל בבית אל ולאחר שסיים את הישיבה התיכונית הוא עבר ללמוד בישיבת ההסדר בחומש ופונה באוגוסט 2005 מהמקום במסגרת תכנית ההתנתקות. אגב באותם ימים ניהלתי את ישיבת חומש וחווינו את הפינוי יחד. במהלך השנים הוא יצא בשאלה אך נשאר בימין.  במהלך הפרק דיברנו על אותה שנה, איך הוא התייחס לתכנית הפינוי, איך הוא פעל במהלכה ועל איך הוא יצא ממנה. כמו כן דיברנו על פינוי תשעת הבתים בעמונה ב -2006 שהיא עוד אירוע מאוד משמעותי וכפי שאביאל מגדיר גם נקודת מפנה עבורו ועבור רבים בסביבתו. לא מעט דיברנו על הציבור הדתי לאומי ממנו שנינו הגענו ועזבנו. דיברנו גם על המצב כיום במדינת ישראל מבחינה חברתית ועל דרום הר חברון, וכמובן גם על תקווה. 

יקיר הוא מנהל המחלקה הבין דתית ב״קול רבני לזכויות אדם״. הוא נולד וגדל בהתנחלות מעלה מכמש והתחנך במוסדות החינוך של הציונות הדתית. לאורך השנים שאלות וספקות הובילו אותו לצאת בשאלה ולעבור לשמאל.  במהלך הפרק דיברנו על החיים במעלה מכמש, על כמה האידיאולוגיה הייתה חלק מחייו. על הטלטלה שעבר בגיל קטן שחבר המשפחה נרצח בפיגוע דקירה. על הספקות והשאלות שהיו שם תמיד ועל התהליך שהוביל אותו לשמאל. עוד דיברנו על השמאל כפי שהוא חווה אותו, על חשיבות הקשר והשיחה דווקא עם היריבים הפוליטיים, על ההשענות שלו על היהדות כדי לנסות לייצר זהות חדשה חיובית ומוסרית וגם על תקווה. 

מאי פונדק נולדה לבית קלאסי שמאל ציוני וגדלה על ברכי פתרון שתי המדינות ותהליך אוסלו. אביה רון פונדק ז״ל היה ממשרטטי פתרון שתי המדינות. עד 2015 היא הייתה תומכת מוחלטת לפתרון ההפרדה אבל מספר נקודות הנחה שהתערערו הובילו אותה לתמוך בפתרון שתי מדינות מולדת אחת, קונפדרציה ישראלית פלסטינית. ולאחר מכן היא הפכה למנכ״לית של התנועה.  במהלך הפרק דיברנו על העבר ועל מה הוביל אותה לשינוי תפיסותיה בהקשר לפתרון שתי המדינות הקלאסי. על הנחות המוצא המוטעות עליה הוא ישב. הרחבנו על היסודות והמרכיבים של הפתרון של התנועה. על התכנותו הריאלית בטח לאחר השביעי באוקטובר, על דמיון פוליטי וכמובן על תקווה. 

ד״ר עידן ירון הוא אנתרופולוג מהמרכז לחקר הימין הקיצוני בישראל. בעשור האחרון הוא עסק במחקר משתתף בקבוצות הימין הקיצוני כמו נערי גבעות ופעילי תג מחיר.  במהלך הפרק דיברנו על תופעת אלימות המתנחלים, על נוער גבעות ופעילי תג מחיר. לדברי ד״ר ירון תג מחיר הוא טרור לכל דבר ועניין. עסקנו לא מעט ברקע ובתהליך ההתגבשות של האלימות הזו, על מקורותיה הגאוגרפיים והרעיוניים. נגענו בחידלון של הרשויות להתמודד עם התופעה והגיבוי הישיר או העקיף שלה מצד הנהגת המתנחלים וחלקים בציבור המתנחלי וגם בקרב חברי הממשלה. 

מיכאל הוא עו״ד ופובליציסט, מומחה למשפט בינלאומי וזכויות אדם. משרדו מתמקד בייצוג של ארגוני זכויות אדם וארגוני שלום של קהילות פלסטיניות ושל פעילי זכויות אדם ישראלים ופלסטינים. מאמריו מפורסמים בעיתון הארץ ובכתבי עת בינלאומיים. כמו כן הוא הוציא מספר ספרים בנושא הכיבוש הישראלי והמאבק המשפטי נגד הכיבוש. ביניהם ״חומה ומחדל״, ״החומה והשער״ והספר האחרון ״כיבוש מבית - מסע אל מקורות ההפיכה המשטרית״ בהוצאת קרן ברל כצנלסון. במהלך הפרק דיברנו על הספר החדש, מה הוביל לכתיבתו ומה הן לתפיסתו מקורות ההפיכה המשטרית. דיברנו על המאבק נגד הכיבוש, ועל איך לתפיסתו רבים מהמפגינים בעד הדמוקרטיה לא עושים את הקישור הישיר והברור לעשרות שנות כיבוש. וכמובן דיברנו גם על תקווה.

פולי היא פעילה חברתית ופוליטית הרבה מאוד שנים. היא המנכ״לית של ״יוזמת המאה״, ומחברת הספר תור המתינות - מסע אישי מהשמאל אל המרכז. בעבר היא הייתה המנכ״לית של ארגון ״קול אחד״ במקביל ניהלה את קמפיין v15 ולאחר מכן הייתה ממקימי תנועת ״דרכנו״ ושימשה כמנכ״לית התנועה.  במהלך הפרק דיברנו על התהליך שעברה למחוזות המרכז. על הדיכוטומיה שהייתה לה בעבר ועל מה היא גילתה בתהליך על הימין, המתנחלים וקהלים נוספים שלא הכירה כמעט. דיברנו על תיאורית השינוי שהיא מחזיקה בה בשנים האחרונות שהברית הציונית היא זו שצריכה להחזיק בהגה השלטון כאנטיתזה לקיצונים. כמו כן דיברנו על יוזמת המאה ועל מה היא מנסה לקדם. על תפיסתה שהמרכז הוא לא פרווה אלא תפיסת עולם שלמה ונכונה מלכתחילה. כמובן גם דיברנו על תקווה. 

מאיר רוזנברג נולד למשפחה דתית לאומית, הוריו היו מהגרעין הראשוני של ההתנחלות שערי תקווה והוא גדל שם רוב חייו. הוא שירת בחיל האוויר ובשנת 1989 תוך כדי שירותו ועשרה ימים לפני חתונתו אביו נרצח בפיגוע בקו 405. לאחר שיצא בשאלה החל גם לשנות את האידיאולוגיה עליה חונך וגדל שנים רבות. לאחר חמש שנים בהם חי בברלין לאחרונה חזר חזרה עם זוגתו לישראל.  במהלך הפרק דיברנו על החיים בשערי תקווה, על תפיסותיו הדתיות והאידיאולוגיות. על אובדן אביו בפיגוע הקשה, ואיך הוא השפיע עליו. על ההיכרות עם הצד הפלסטיני והשינויים הפוליטיים וגם על ההתמודדויות עם מה שהוא מצא שם. על הציבור הדתי לאומי וההקצנה שחלה בו וגם על התנועה ההפוכה. על השביעי באוקטובר מנקודת מבטו בברלין. על השסעים בחברה הישראלית והפערים בתפיסות הבסיס בין הציבור הדתי לבין הציבור החילוני, וגם קצת על תקווה.

שולמית נולדה ביישוב היהודי בחברון, אביה הוא דמות מרכזית ביישוב היהודי בחברון שעסק המון במערת המכפלה כארכיאולוג ובעיקר כדובר היישוב היהודי במקום שנים רבות. לפני כ - 16 שנה היא עזבה את חברון ובמהלך השנים האחרונות החלה להיות ביקורתית יותר ויותר כלפי המקום בו נולדה וחיה. בשנה וחצי האחרונות היא מגדירה את עצמה כשייכת למחנה השמאל והיא משמיע בקורות מאוד נוקבת נגד המלחמה, וכפי שהיא אומרת במהלך הפרק - לא משנה מי אתה, מאיפה באתה ומאיזה ציבור או מחנה אתה, אי אפשר להסכים למה שקורה לפלסטינים רבים ברצועה.  במהלך הפרק דיברנו על הילדות שלה בחברון, על החוויה שלה של חיים משותפים עם שכניה הפלסטינים לפני טבח ברוך גולדשטיין. דיברנו על תפיסתה, הפחות שגרתית למתנחלי חברון כלפי שכניה הפלסטינים. על הטלת הספק בצדקת דרכו של היישוב היהודי בחברון והתפיסה המתנחלית שהחל להתערער לפני 4-5 שנים, ועל השינוי החד יותר לשמאל שהחל קצת אחרי תחילת המלחמה בעזה. בנוסף דיברנו על איך משפחתה וסביבתה בחברון מקבלים את השינוי. לסיום דיברנו גם על הפערים והקשיים שהיא מתמודדת איתם במחנה השמאל וגם קצת ולמרות הקושי על תקווה. 

ד״ר ארנון דגני הוא היסטוריון של הכיבוש הישראלי פלסטיני, הוא עמית מחקר במכון הרמן ובמכון מולד. במהלך הפרק דיברנו על איך הוא חווה את הטבח בשביעי לאוקטובר מעבר לים בארה״ב. על התפיסה בחלק מהאקדמיה האמריקאית את הטבח בעוטף ועל חוסר האנושיות וההומניות בתפיסה הזו. דיברנו על תפיסת הביטחון בכל הקשור להתנחלויות שהלכה והתפתחה לאורך השנים ועל המופרכות שלה.  דיברנו על תהליך אוסלו שלדבריו היה תהליך גרוע ושירת רק את האג׳נדה המתנחלית, ועל פתרון שתי המדינות שלתפיסתו הוא הפתרון האפשרי היחידי. וכמובן על תקווה למרות המגמות הרעות בצד הישראלי ובצד הפלסטיני.   

אבי דבוש הוא מנכ״ל של ארגון ״קול רבנים לזכויות אדם״. הוא תושב קיבוץ נירים  ובעקבות הטבח והפינוי הוא ומשפחתו מתגוררים עדיין בדיור חלופי בבאר שבע. הוא בן הציונות הדתית ולמד במוסדות החינוך של ציבור הכיפות הסרוגות. בעבר גר בשדרות ובעוד מקומות בעוטף עזה. כבר שנים הוא פעיל חברתי ואיש שמאל  הוא חבר בארגון ״ארץ לכולם״. במהלך הפרק דיברנו על הטבח בשביעי באוקטובר, על התחקיר שפורסם בשבוע שעבר על הקרב בנירים. דיברנו על התעקשותו להמשיך להאמין בשלום ועל פיעלותו בנושא גם במסגרת הארגון אותו הוא מנהל כבר כשש שנים. דיברנו על ארץ לכולם, על הציונות הדתית, על המצב בשטחים וגם על תקווה. 

איציק הוא עו״ד לענייני משפחה. בן הציבור הליטאי ספרי שהיב בין האחוזים הבודדים שלמדו בישיבות הנחשבות. הוא התגייס לצה״ל אחרי שנים של לימוד מוצלח בישיבה ומאוחר יותר הוריד את הכיפה אבל תמיד נשאר קשור לאורתודוקסיה החרדית לרבנים בולטים שם וליהדות. הוא שף מדהים שמבשל בשביל הכיף וסיים את העונה הראשונה של מאסטר שף במקום החמישי. בשנים האחרונות הוא התחיל ליצור מוזיקה ומידי פעם הוא משמיע אותו במסיבות.  דיברנו במהלך הפרק על יהדות, חרדיות, על השסעים בחברה הישראלית ועל חשיבות נכוס היהדות בחזרה גם על ידי הציבור החילוני ליברלי בישראל. לדבריו מהותה של היהדות היא מחלוקת, וויכוח, פנים ופרשנויות שונות, ספק וכפירה, כפירה בדוגמטיות ובמנופול.