החשיפות המטורפות סביב לשכת ראש הממשלה מכתימות גם את העיתונאים המסקרים אותה, ומעלות שאלות קשות לגבי אמינות החומר שמגיע לידי הציבור. אביב בושינסקי, לשעבר יועץ ראש הממשלה נתניהו מותח ביקורת על אנשי הלשכה ועל העיתונאים שמסקרים אותה; והאם הדמעות של פלדשטיין הן דמעות אמת או דמעות תנין של נוכל?
אור לגויים אבל חושך בכנסת: גל האיומים על נבחרי הציבור מתחבר היטב לאיומים על עיתונאים והאם נשיא המדינה ירצה למחוק את השבוע האחרון בתקשורת.
פרופ' יניב רוזנאי מנסח את התנאים המינימליים לקבלת חנינה ומבהיר איפה הסכנה לדמוקרטיה בחטיפת סדר היום ובביטול מוסדות כמו כנסת ישראל; האם העיתונות מגזימה בהאשמת הנשיא הרצוג?; ואיך הסקרים המיידיים מנרמלים תופעות פסולות.
למה בראיונות עם ערבים רק דורשים מהם כל הזמן לגנות כאילו הם בחקירה; הכתב הצבאי של הארץ יניב קובוביץ' מדבר על ההתמסרות של עיתונאים לקונספציה, הצורך לדווח נגד המערכת והקשיים מול דובר צהל; ומה משותף לנתניהו ולצבי יחזקאלי (ספוילר: פייק ניוז).
השיח האוטומטי סביב גלי צהל משחק לידיים של הבריונים שמנסים לסגור אותה; מה הן גבולות המחאה? עו"ד ברק כהן נותן סימנים. והעיתונות האמריקאית מתקפלת בפני טראמפ.
ריח הבחירות באוויר מניע את מנהיגי האופוזיציה לשלוף גימיקים מגוחכים. רונן צור מסביר איך הם מפספסים הזדמנות היסטורית להציל את המדינה; הדילים סביב המוסדות הלאומיים מעוררים גועל; ולמה העיתונות מתעלמת מיהודה ושומרון?
האם העיתונות החילונית מתקרנפת בענייני דת ומדינה? ראיון עם נאור נרקיס, מייסד "חוזרים בתבונה"; ארועי הדרבי מהווים נקודת אזהרה גם לעיתונות הספורט; ועמית סגל מסמן יעדים (כוזבים) לועדת החקירה.
מנהיג העולם החופשי דונלד טראמפ מציב סטנדרטים תקשורתיים שונים בתכלית מאלה שהכרנו: במקום תדרוכים - ראיונות און רקורד, במקום ספינים - מופעי סטנד אפ בשידור חי, במקום יצירת דיסטנס - נאומי כאוס שבהם הכל יכול לקרות. מה זה אומר עליו ובעיקר איך זה משפיע עלינו? אלון פנקס, דיפלומט ישראלי ויועץ פוליטי מנתח. וגם: כשעמית סגל משתמש במשפחות החטופים כדי "לזהם בפוליטיקה" וויכוח קריאות הבוז לנתניהו בכיכר החטופים.
גל ההערכות אחרי התקיפה בדוחא היה ללא פשר או משמעות; קובי סודרי מציע לעיתונאים לדבוק בעובדות; אין סיבה שעיתונאים ינרמלו את פרשת קטארגייט אבל כדאי שישקפו אם כך קיבלו חומרים בעד קטאר ונגד מצרים; וגאולה אבן נפרדת בקלות ובזלזול ממי שלא מסכים איתה ובעיקר עם בעלה.
האם כיבוש משטרת ישראל בידי בן גביר הושלם? ג'וש בריינר כתב הפלילים של הארץ על מאבקו העיקש נגד התרבות העבריינית שמחדיר בן גביר והמחירים שהוא משלם עליו.
וגם: אפילו השעון של קיש אומר את השעה הנכונה פעמיים ביום...או בשנה.
נעמה לזימי מסבירה למה גם העיתונות צריכה להחליף דיסקט ולהפסיק לנרמל מעשים איומים ולאזן בכוח; קלמן ליבסקינד הכריז מלחמה על תל אביב באמצעות עובדות מסולפות; וחתונת הפייק של אבנר נתניהו.
למה העיתונאים אוכלים ישירות מידי דוברי ראש הממשלה, קוראים לזה "גורם מדיני בכיר" ובסוף מדווחים בדיוק את אותו הדבר? מהי אותה "כוורת" (מדומיינת) של הרמטכל ולמה היא לא מפיקה דבש? שלמה רז בראיון על מבקר המדינה אנגלמן שמשרת בפועל את הדרג הפוליטי; ולסיום, האינפלציה בתיאוריות קונספירציה.
עפר שלח על התנאים הבלתי אפשריים בהם צהל פועל מול דרג פוליטי לא מקצועי ולא ענייני ועל מחדל המילואים המתמשך; הכאוס בממשלה ובכנסת מבלבל את העיתונות; והמחלות של ביבי מזכירות את לארי דיויד
רעב בעזה, חיילים נהרגים, קיפאון מדיני, ובידוד בינלאומי - אבל לממשלה יש פתרון קל: להזמין את התקשורת לסקר את פיצוץ הבתים בחולון; איתמר ב"ז מתאר מסכת מתמשכת של תחקירים נגד קבלה לעם וח"כ מילביצקי שנושאת כעת פירות (אחרי ניסיונות השתקה של עשור). האם העיתונות החוקרת תתעצם כתוצאה מכך? ; וגוינת' פלטרו ממחישה איך הופכים לימון ללימונדה.
"בזמן מלחמה" נתניהו מקליט ראיונות מגוחכים על המבורגרים ומילקשייק וגילה גמליאל ממציאה סרטון AI על הריביירה בעזה; מיקי רוזנטל מסביר למה חובתם של העורכים להראות מה קורה בעזה ואיך זה משפיע על חיינו; ותחייתו של הישראבלוף.
מדוע יצרו העיתונאים שטסו לוושינגטון ציפייה להסכם חתום? אביב בושינסקי סבור שהם פעלו מתוך משאלות ליבם; מדוע נתניהו מכין סרטונים עלובים והאם הם פוגעים בישראל בעולם? ואיך ברקו אומר את האמת שהרבה עיתונאים חוששים להכיר בה.
הכתבים המריאו לוושינגטון על כנף ציון - אבל לא הביאו איתם שום מידע משמעותי משם; הדס שטייף מספרת למה הפסיקה להאזין לגל"צ ומסבירה איך חמק חיים רוטר ממיצוי הדין; ועמית סגל פשוט לא מסוגל להרפות מהרעל.
סדנת הטרור שפירס מורגן מעביר לשרי ישראל בזה אחר זה מייצרת טראפיק וענין בארץ ובעולם. למה הם מוכנים להתראיין ואת מי בדיוק זה משרת? מומחה ההסברה אילון לוי מנתח את מצבנו בתקשורת הבינלאומית, מצביע על צביעות בניכר ומעניק טיפים חינם למערך ההסברה הלאומי שעד לפני שנה היה מבכיריו. והארץ הוא כלי התקשורת היחיד שמטפל במצב בעזה.
מה המלחמה עם איראן מוכיחה שהימורים הם כלי עיתונאי גרוע; ד"ר תמר עילם גינדין מתארת מה עובר על התקשורת והרחוב האיראני; ושר הבטחון הצייצן ישראל כץ עושה פדיחות.
גרטה טונברג הביאה את דאחקות הטיק טוק אל לב עיתונות המיין סטרים ואפילו הבריטים לא נותרו אדישים; אלדד קובלנץ מסביר איך מתמודדים עם בריונות ראש הממשלה ומותח ביקורת על חדשות התאגיד; והפצרית על כסא מכונת הרעל.