המדריכה גאיה בינג (ילידת כפר עזה) משוחחת עם אילי, מעיין ועמית על מה שהופך את כפר עזה ל״בית״. בתי הילדים, הקניונית, הפיאצה והתחושה שכולם מכירים את כולם. הן צוללות ליום-יום הקיבוצי (בית ספר, מועדונית, קניונית), ולמסורות שמגדירות את המקום - שבועות עם “ריקוד החיתולים” והצגת המגילה בפורים (פרויקט כיתה ו׳ שמגבש קבוצה שלמה).

השלישייה משווה בין החיים בכפר עזה, הפינוי לשפיים והמעבר לרוחמה: מה נשמר, מה השתנה, ואיך שומרים על קשר כשהקהילה מתפזרת. הן מדברות בכנות על תחושות הפחד וחוסר הוודאות מאז השביעי באוקטובר, על חסרונם של החטופים ועל הביקורים בכפר ההרוס, אבל גם על תקווה: שיפוצים, חזרה לחיים, וחלומות לעתיד (בריכה וקניונית גדולות יותר, מרחבים ומפגש יומי עם כולם).

בסוף הן מחלקות טיפים למי שחולם להצטרף לקהילה (“להתחבר מהר, להיות בצד הטוב ולעזור”), ומשחק קצר של “מה אתן מעדיפות?” שמחזיר את כולן למילה המשותפת: בית.

הערת רגישות: הפרק כולל שיחה על אירועי 7 באוקטובר וחטופים/ות.

קרדיטים:

הנחיה: גאיה בינג | משתתפות: אילי, מעיין, עמית

הפודקאסט מופק ביוזמת הקרן לעידוד יוזמות חינוכיות, קרן הביתה, החברה למתנ"סים, מינהלת תקומה, שפ״ח שער הנגב, חינוך כפר עזה ושותפים נוספים.

יזמות: נועה באומהורן

ניהול הפקה, ייעוץ תוכן ועריכה: עידן קוקה.

אהבתם? תעקבו, תדרגו, ותשתפו כדי שעוד יכירו את קולות הילדים מכפר עזה.