סיכום בנקודות

בשיעור הקודם

1. כל אור מגיע מא"ס

2. כל הארה שעוברת דרך מדרגה עושה רושם. או השארה בקביעות או השארה עוברת.

3. כל ספירה כלולה מכל הספירות האחרות גם כן. זה נקרא חוק ההתכללות.

4. בכל אחת מהספירות, היות והאור של התחתונה ממנה עבר דרכה, לכן כלולה גם ממנה.

5. כך שבכתר יש את עצמה ואת כל התחתונות לה, דהיינו 10 וכו'

6. מלכות היא כתר לאור חוזר.

7. כל אור חוזר עובר דרכה גם של הספירות שמעליה 

8. לכן לכולן יש אור חוזר שעובר דרכן. למלכות 10 ליסוד 9 וכו'

9. כל ספירה בנויה מספירות דאור ישר וספירות דאור חוזר והשילוב הזה נותן 10 ספירות לכל ספירה.

10. הקומבינציה הזו בכל ספירה היא שונה.

11. כל זה היה כבר בא"ס רק מתגלה עכשיו בתהליך של 10 ספירות דאור ישר ו10 ספירות דאור חוזר.

דף היומי- חלק ב' פרק ב' עמוד מ"ח כ"ד אייר תשע"ט בית מדרש הסולם

- שיעור מאת הרב אדם סיני

א. מהן הספירות דיושר. באנו ללמוד איך מתפשט הקו באותו חלל שנוצר לנו לאחר הצמצום.

ב. למדנו ב' מושגים גג וקרקע- גג הוא כתר קרקע היא מלכות. הקו צריך להתפשט מהגג, מהכתר עד הקרקע, עד מרכז החלל שנוצר

ג. כל התפשטות כזו של ספירות או פרצוף בנויה מעשר ספירות . הן מחולקות באופן הבא: ג' עליונות- כח"ב הן הראש. ז' תחתונות חג"ת נהי"מ הן הגוף. כך בנויות 10 ספירות וזה נקרא פרצוף.

ד. יש קומה זקופה ויש כפופה.

ה. זקופה- האורות של הראש הם בראש האורות של הגוף הם בגוף

ו. כפופה- הראש עובד רק בשביל הגוף. מדרגת בהמה.

ז. מבדילים אם כך בין מדרגת אדם למדרגת בהמה. אדם קומה זקופה, בהמה קומה כפופה.

ח. תפקיד הראש הוא להתחבר לעליון מהמדרגה בה הוא נמצא.

ט. התפקיד של הגוף- לבטא את המציאות העליונה שהראש מעביר לו.

סיכום שיעור 9 - תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ב' פרק א' עמוד מ"ה כ"א אייר תשע"ט בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני

- חזרנו וראינו נקודה חשובה מאד שהע"ס הן עשר ולא תשע. המלכות נחשבת לספירה כי גורמת להארה.

- יהיו עוד הסברים לכך בהמשך.

- בקו הז"ת של הקו מחברות בין העיגולים אך אם אדם לא פועל אותן כראוי, הוא רואה את המקרים כמנותקים.

- צורה של קו נותנת לי אפשרות לחבר בין הדברים.

- כל אור מגיע מהא"ס- וכל אור עובר מהא"ס עד נקודה דעוה"ז. כך שאפילו אם ראובן מושך הארה אז כל העולמות בדרך מקבלים הארה.

- כעת רוצה להבין מה זה נקרא שהארה עוברת. יש לכך 2 צורות:

- הארה עוברת - הארה בקביעות - פה התעכבנו יותר והסברנו שהארה עוברת- היא כאשר אין בי התרגשות מהדבר, זה לא הפך להיות חלק ממני.

- בהארה בקביעות זה כן הפך. - כל מפגש שלנו עם החיים מייצר הארה . הוא ההתייחסות הנפשית שלי. כך העולמות העליונים גם. - בקביעות- הפך לחלק מהאישית שלי - עוברת – לא הפך. כמו סיפור שהחבר מספר לי שאיני מרגיש שהוא נוגע לי אז הוא רק עובר דרכי ואינו משאיר בי רושם.

- למשל, אפשר לחוות יחד עם אישתך את הכאב שלה כשהיא מספרת על חויה שעברה ואז זו השארה בקביעות. זה הופך להיות חלק ממך. אתה מרגיש את הצורך לענות על העייפות שלה, למשל. אבל אפשר שזה לא יגע בך.

- אבל איני מעוניין כרגע ללמדך איך להכיל את אישתך, אלא שכשאתה לומד על אדם קדמון למשל, שזה יעשה בך רושם.

- לכן אתה מבין שאתה צריך לנהל את חייך:

- למשל כשאתה שומע חדשות או בדברים לא חשובים, לא לתת לזה להיות חלק ממך .

- ובדברים החשובים, בלימוד תורה למשל, שאת החמימות שלך תפעיל במקום זה. תרגיש שאתה מתרגש.

- עוד למדנו את המושג- מתפשט ויורד- יש מעלה ומטה. למעלה משפיע. למטה מקבל או עבה יותר.

- בעיגול ההארה מתעגלת. - נמשך גם מבטא את הארת היושר להבדיל ממתעגל - עד איפה מתפשט? עד העוה"ז. עוה"ז לא הגשמי אלא זהו מושג הנקרא ההשתוקקות העצמית.

- עוה"ז הנקרא הנקודה האמצעית אשר באמצע ממש שבה הרגשנו את ההשתוקקות הגדולה ביותר.

סיכום בנקודות

א. מהשיעור הקודם למדנו על עשר ולא תשע. כלומר גם המלכות היא ספירה. היינו חושבים שמלכות היא לא ספירה כי לא מקבלת אור, אבל היא כן ספירה בגלל התפקיד שהיא עושה.

ב. עוד חזרנו על כך שז' הספירות מחברות בין העיגולים. זה אומר שאם אתה חי חיים של קו, כל המקרים מחוברים אצלך. לא מפורדים.

ג. כל אור שמגיע מגיע מהא"ס ועובר דרך כל המדרגות בדרך ומשאיר בהן רושם, כי אין העדר ברוחני.

ד. ההבדל בין השארה בקביעות והשארה עוברת.

ה. בקביעות – אם האור הפך חלק ממנו

ו. עוברת – אם האור עבר דרכו אבל לא הפך לחלק ממנו

ז. יורד- מהמקום הזך למקום עבה . בא ממעלה למטה.

ח. נמשך – הארה של קו בשונה מהעיגול שבו האור מתעגל . נמשך הכוונה הצורה של הקו.

ט. עד איפה עד העוה"ז- מהו העולם הזה? לא הגשמיות שאנחנו מכירים, אלא הכוונה לפרטיות הגדולה המורגשת כהשתוקקות הגדולה ביותר.

סיכום שיעור 8 - תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ב' פרק א' עמוד מ"ד י"ט אייר תשע"ט בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני

- למדנו חזרנו על ההוראות של הטעם לקריאת השמות: - כתר- אמונה מלשון מכתר, חכמה- השראה אלוקית מצד המצב, בינה -פרטים, מלכות- שליטה , על תפארת נדבר בהמשך.

- עולם אדם קדמון הוא קו שמגיע מהא"ס עד לנקודה האמצעית והכל מתלבש עליו.

- היום למדנו את המושג שיש בעולם היצירה עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה.

- למה צריך לומר לנו הוראה כזו? - כי היינו יכולים לחשוב שמלכות אינה ספירה. כי ספירה היא מלשון ספיריות, דבר המאיר, ומלכות לאחר הצמצום לא מאירה, אין בה אור. אז אם אין בה אור, אולי היא לא ספירה.

- אומר בעה"ס חס ושלום להגיד כך.

- על זה נתנו שתי תשובות: - בע"ס דעיגולים היא נקראת ספירה כי יש בה רשימה. נשאר שיור מהאור שהיה לה בא"ס אז יש בה הארה.

- אם השאלה הולכת על עניין הקו, שבקו יש עשר ספירות, אז פה יש בעיה יותר גדולה. כי לא מאיר אור במלכות ואז ממילא רשימה לא תהיה שם. אז התשובה היא מפאת החשיבות. מכיוון שיש חשיבות לספירה, כי היא עושה בחינת אור חוזר והיא הגורמת לכך שיתקבל אור בקו. מפאת החשיבות שלה היא גם נקראת ספירה. ועוד יש להגיד שתמיד יש בה אור הנפש.

- עיקר הכלל- בזכותה, אלמלא היא שעושה אור חוזר, לא היתה אף ספירה מקבלת הארה. הזכרנו חוק שנלמד בהמשך, שכל מה שהתחתון גורם לעליון, גם התחתון מקבל. לא מקבל בדיוק אותו דבר, אבל הוא מקבל מזה גרם לעליון, בטבע שלו.

- אז היות והיא שותפה בקבלת האור, היא גם נחשבת לספירה.

- עוד למדנו היום כי בספירות דעגולים, המהווים את הטבע החיצוני יש קטיעה וחילוק בין עיגול לעיגול מה שמחבר אותם זה עניין הקו. מה היה הטעם? - הטעם שכל הארה מגיעה מא"ס. כי הוא השורש לכל האורות. אין פתאום המצאה של אור. הרי האור בא מעצמותו ית' והוא עובר דרך א"ס, עולם א"ק עד שהוא מגיע לאותה מדרגה. אז איך בכ"ז העיגולים שבטבע שלהם הם טבע של פירוד, כיצד הם מתחברים? - אומר לנו שהחיבור נעשה על ידי ז' תחתונות של הקו. כמו בציור שהז"ת מחברות בין הראש של הכתר לראש של החכמה. דהיינו בין העיגול שנמצא הראש הכתר לבין העיגול של החכמה. ז"ת מקבלות הארה. וההארה עוברת כחוט השני בכל הספירות מעיגול לעיגול.

- יוצא שהז"ת של כל פרצוף של כל ספירה, מחברות בין העיגולים.

- מכאן למדנו עבודת נפש - כשאדם חי את החיצוניות כמשמשת את הפנימיות אז הוא מייצר רציפות גם בין כל הדברים החיצונים שרואה.

- כי יש לנו בעיה שכשאני רואה דברים חיצוניים ואני חי אותם כאילו את החוץ אני רוצה להשיג ולא נקודה פנימית, אז זה מייצר בי פירוד ואני מרגיש לא שלם.

- ואם אני רוצה להרגיש שלמות, אז אני צריך לחיות חיים פנימיים.

- כי הפנימיות, שהיא הקו, מחברת את כל החיצוניים, את כל העיגולים, אבל איזה עיגולים? שמשמשים את הקו.

- זאת אומרת אם החיצוניות תשמש את הפנימיות אני ארגיש אחדות.

- אבל אם ארצה לקחת את הפנימיות שתשמש את החיצוניות, דהיינו לומד קבלה כדי שתהיה לי בריאות יותר טובה בחוץ, יותר נכסים, אז אמשיך לחיות פירוד ואמשיך להיות לא מאושר. כי אושר אין בפירוד. האושר קיים אם אני לוקח את החיצוניות ומשתמש בה. כמו שלקחנו את העיגולים ששימשו את הקו. כך האדם ראוי שיחיה.

- למדנו מושג נוסף שנקרא- הארה עוברת שאומר לנו שהיות והאור כמו בתוך קופסה מגיע מהא"ס עד אותה בחינה שמשכה את אותו אור, אז ההארה שמגיעה מהא"ס עד לאותה בחינה נקראת הארה. עובר. נלמד את המושגים האלה של עובר ויורד ונמשך בשיעור הבא. 

סיכום בנקודות

א. עברנו על השיעור הקודם שבו דיברנו על ההוראות של כתר שהוא מכתר והוא האמונה מסביב, חכמה-השראה אלוקית, בינה- פרטים, מלכות- שליטה. תפארת נדבר בהמשך.

ב. עולם א"ק מחבר בין כל עולמות.

ג. יש עשר ספירות ולא תשע. היינו יכולים לחשוב שמלכות היא לא ספירה כי לא מקבלת הארה בקו. ולמדנו שהיות שהיא גורמת לקבלת האור, אז בהיותה חשובה כגורמת, היא נחשבת לספירה.

ד. הקו ז' הספירות שבו – מחברות בין עיגול לעיגול כשבטבעם העיגולים הם מפורדים.

ה. דרך עבודה- אם אדם חי חיים פנימיים ומשתמש בחיצוניות, בעיגולים לטובת הפנימיות- יהיו לו חיים רציפים. אם הוא יחיה את הפנימיות בשביל החיצוניות, גם אם יהיה רוחני מאד, יהיו לו חיים מקוטעים ומפורדים.

ו. האור שמגיע לבחינה, שמושכת אותו, נקרא הארה עוברת. שכמו בקופסה האור עובר מהא"ס עד המדרגה שקיבלה את האור

בעל הסולם מסביר את הטעם למה שלמדנו בסוף העמוד הקודם. למדנו שכל עיגול מלביש על ג' ראשונות של הקו, ולא על ז' תחתונות של הקו. הטעם הוא שבעיגול אין מסך וגם בג' ראשונות של הקו אין מסך, ולכן הם דומות לגמרי, ולכן הם עומדות בבחינה אחת. אבל בסוף ג' ראשונות של הקו יש מסך, שלא נותן לאור להתפשט לז' תחתונות אלא על פי החשבון שהמסך עושה (וזהו מקום שפנוי לתיקונים). לכן הם שונות מהעיגול ואינם עומדים בבחינה אחת.

עוד למדנו שגם לעיגול האור מגיע דרך הקו, ולא ישר לעיגול. ולמה? מכיוון שעל העיגול יש חוק — אסור לו לקבל בבחינה הד' שלו, בגלל הצמצום. ולכן הקו מבחין ונותן לו אור לג' הבחינות שלו, וכאשר אנו מסתכלים ביחס של אור הקו המגיע לעיגול אנו מבחינים הבחן של גדול וקטן. גדול — הרחוק מבחינה ד', שמקבל אור גדול ביחס לקטן שהוא הקרוב יותר לבחינה ד' (שבה לא מתקבל אור).

בנוסף פרשנו את המשוגים: הארה ישרה — שהאור בא בכלי םשיש בהם מסך על בחינה ד' (ספירות הקו). וההארה המתעגלת — שהאור בא בכלים שאין בהם מסך על בחינה ד' (ספירות העיגולים).

סיכום שיעור 5 - תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ב' פרק א' עמוד מ"א ט"ז אייר תשע"ט בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני

- חזרנו על השיעור הקודם והראנו בו שאור מקיף יכול להאיר אפילו לבחינה ד' המשתוקקת כי מותר לאור מקיף להאיר בהשתוקקות. מותר להשתוקק. - לאור מקיף יש שתי צורות: סובב ומקיף. סובב- שאיפה רחוקה, מקיף – שאיפה קרובה.

- לכן צריך לעבוד במיקוד וריחוק. מקיף יותר קרוב וממוקד שאני יכול להגיע אליו אם אעשה עבודה.

- כאשר מקבלים אור פנימי צריכים לראות בו שני ערכים: - גבול המגדיר את איכות האור - וקצבה המגדירה את כמות האיכות שאני מקבל - ג' ערכים לעשר ספירות:

1. די בחינות- חומר הכלי

2. נרנח"י- האור המלובש

3. כח"ב תו"מ – 10 הספירות- הצורה למה להשתוקק.

- יסוד מאד חשוב שלמדנו היום הוא שהאור קודם לכלי, הבורא קודם לנברא, התלבשות של אור קודמת לכלי - כל זה למדנו כדי להבין מהי רשימה - רשימה היא שיור מהמילוי שנשאר לאחר שהסתלק.

- לכן זה שיודע מה לרצות נקרא רשימה - אחרי הצמצום ב' שורשים חשובים :

א. התלבשות אורות בכלים שנובע מא"ס

ב. הכלים עצמם שנובעים מעולם הצמצום - בכל מקם אצטרך לחפש ולראות אם יש לי את ב' השורשים הללו.

- השורש הראשון הוא השפע. השני החיסרון שנובע מעולם הצמצום. כמובן שצריך לנהל אותם .

- בגלל שיש לנו שורשים לב' הדברים האלה אין שום רצון שלא היה כבר.

- בתוך זה צריך להגיד שכל המילויים היו . גם אם השגת טעם מיוחד זה קיים כבר.

- באות צ' התחלנו נושא שהוא קצת מורכב .

- בעה"ס ציין שיש להבין את העניין של מעלה זך מטה עבה שזה יש רק בקו.

- רק הראש של הקו מאיר לעיגול וגוף הקו אינו מאיר .

- ג' ראשונות מאירים לעיגול כי אין השוואת צורה בין הראש לעיגול .

סיכום בנקודות

א. אור מקיף יכול להאיר מרחוק בכלים. מותר להשתוקק.

ב. לכל אור בקו יש גבול וקצבה. גבול המגדיר את איכות האור וקצבה המגדירה את כמות האיכות שאני מקבל .

ג. ג' ערכים לעשר ספירות:

1. די בחינות- חומר הכלי

2. נרנח"י- האור המלובש

3. כח"ב תו"מ – 10 הספירות- הצורה למה להשתוקק.

ד. האור קודם לכלי ומזה נובעת כל התפיסה האמונית שלנו

ה. רשימה היא שיור של המילוי של האור שהיה

ו. ישנם ב' שורשים שורש להתלבשות אורות בכלים הנובע מא"ס ושורש לכלים שנובע מהצמצום.

ז. אין שום רצון ושום מילוי שאינו נובע מהשורשים האלה. אנחנו לא מחדשים שום דבר.

ח. העיגול מקבל רק מג' ראשונות של הקו ולא מהגוף של הקו.

ט. מעלה= זך מטה= עבה

סיכום שיעור 4 - תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ב' פרק א' עמוד מ' ט"ו אייר תשע"ט בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני

- למדנו בשיעור הקודם שהעיגול לא דבוק בא"ס - כלומר- אסור להשתמש באור פנימי בהשתוקקות. את האור צריך לקבל בצורה של קו על פי האידאה של הבחירה ביתר דבקות. - כל הקבלה בצורה של אור חוזר היא כמו המשל של הנר . צריך את החלב- חומר הגלם ואת הפתילה שהיא משל למסך ואת ההארה שהיא כבר הקו. הארה בכלים דאור חוזר. - העיגולים בהשתוקקות שלהם גדולים מהקו אבל בערכיות באידאליסטיות, קטנים מהם. - היום למדנו שיש שני סוגי אורות: אור פנימי- המתלבש בתוך הכלי, הספירה. אור מקיף – המאיר לכלי מרחוק. - באור מקיף יש שני ערכים: סובב- שאיפה רחוקה ומקיף – שאיפה קרובה. - תמיד שאסתכל על חיי תהיה לי שאיפה רחוקה והמיקוד שלי כדי לא להגיע לייאוש, הוא השאיפה הקרובה. - האור מקיף מותר לו ואפשר שיאיר במקום המצומצם בשונה מאור פנימי. - האור מקיף מאיר בבחינה ד' כי תפקידו לייצר לי שאיפה. מותר לי לשאוף גם לדברים שאני לא יכול להשיג. - לא היה צמצום לא לרצות. הצמצום הוא על לא לקבל באור פנימי. לכן מרחוק יכול. - הדך של התיקון היא לא לא להשתוקק. היהדות היא לא כתורות המזרח. ההשתוקקות טובה אבל צריך לנהל אותה. - נקודה נוספת- אסור לקבל את האור בצורה של עיגול, אך דרך הקו, מותר לעיגול לקבל, כשהוא משמש את הקו. - כאשר מקבלים בדרך של קו, אז האור מתקבל דרך גבול וקצבה. - גבול- מגדיר את האיכות שאותו אני מקבל - קצבה- את הכמות - בכל הארה שאתה הולך לקבל, גם מאכל משובח אומר הרמב"ם לא להרבות. יש קצבה. - לנהל את חיינו כך – ללכת לדבר איכותי אבל גם לזה צריכה להיות קצבה. - למשל אסור ללמוד כל היום תורה. - עוד נקודה- השפה היא שפה קצרה. למדנו על שלושה ערכים של עשר ספירות: - ד' בחינות- חומר הכלי - נרנח"י- האור המלובש - כח"ב תו"ם- הצורה למה להשתוקק.

סיכום השיעור בנקודות:

א. אור מקיף לא יכול להתלבש בפנימיות הכלים . כלים דעגולים לא יכולים לקבל אור פנימי, רק הקו יכול וממנו לתת לעיגול.

ב. ההשתוקקות בעיגול יותר חזקה אבל הקבלה בקו יותר אמיתית, יותר אידאליסטית.

ג. בשיעור היום- הבדלנו בין אור פנימי שמתלבש בכלי בהשוואת צורה ואור מקיף המאיר מרחוק.

ד. לאור מקיף יש שתי צורות: סובב ומקיף. סובב- שאיפה רחוקה, מקיף – שאיפה קרובה.

ה. מקיף יותר קרוב וממוקד שאני יכול להגיע אליו אם אעשה עבודה.

ו. נקודה חשובה שלמדנו היא שאור מקיף מותר, אפשר ויכול להאיר גם בבחינה ד' המצומצמת. כלומר, מותר להשתוקק, מותר לשאוף. זה לא חטא.

ז. כאשר מקבלים אור פנימי צריכים לראות בו שני ערכים: גבול המגדיר את איכות האור וקצבה המגדירה את כמות האיכות שאני מקבל.

ח. השפה שלנו היא שפה קצרה ולמדנו ג' ערכים לעשר ספירות:

1. די בחינות- חומר הכלי

2. נרנח"י- האור המלובש

3. כח"ב תו"מ – 10 הספירות- הצורה למה להתשוקק

סיכום - שיעור 3 - תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ב' פרק א' עמוד ל"ט י"ד אייר תשע"ט בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני

- חוק השלילה, המופיע בכותרת של אות ג' , הוא- העיגול אינו דבוק בא"ס אלא מקושר בו דרך הקו. - העיגול, הטבע של ההשתוקקות העצמית, המקבל בעל מנת לקבל, בו אי אפשר לקבל אור - זה החוק. אם אתה מקבל, אתה עבריין. כמו להתרסק כשקופץ מחלון. - אם התחתנת בשביל הסיפוק העצמי- אתה תתרסק. - זהו חוק השלילה – אסור ואי אפשר לקבל רק בהשתוקקות העצמית, רק דרך הקו ניתן לקבל.

- משל נפלא של בעה"ס. דומה לנר. איך בנוי הנר? א. יש לו רצון לקבל כמו העיגול שזה החלב. ב. יש את הפתילה שהיא המסך דאור חוזר ג. יש את ההארה עצמה

- למדנו הגדרות : א. הכלי- העיגול- החלב ב. צינור- נר עם פתילה . עיגול עם מסך. ג. קו- אם דולק. בנר רואים את ההארה. - כמו מיכל גז. לא ננסה להאיר בבת אחת את העיגול כי זה יוצר כאוס פנימי . - הקו שפל מהעיגול. על ידי המסך של הגז, למשל הכיריים, יהיה לי אור יותר קטן אבל לא כדאי להאיר את כל הבלון . - כל הרדיפה אחרי סיפוק אישי זה כמו להדליק את כל הבלון, שיעשה לי בסופו של דבר, חושך יותר גדול.

- יש שלושה חוקים שבונים לנו את כל המציאות: 1. חוק השלילה- אסור לקבל בסיפוק האישי 2. חוק החיוב- אפשר לקבל את אור רק ביחד 3. חוק התנועה- על ידי זיווג דהכאה. דהיינו מעבר מכלים דעגולים לכלים דאור חוזר, אפשר יהיה לקבל את ההארה הזו. - מהו הרע הגדול בחיים? – הרצון לסיפוק אישי - מהו הטוב בחיים? - האידאה. הבחירה שלנו ביתר דבקות. - איך נחבר ביניהם?- דרך המסך. דרך הכלים דאור חוזר.

סיכום בנקודות

1. העיגול אינו דבוק בא"ס אי אפשר לקבל בהשתוקקות העצמית

2. אם כן היינו מקבלים שלא דרך הקו, אלא בצורה העגולה, היינו מבטלים את כל הבחירה ביתר דבקות, את כל האידאל.

3. אי אפשר לבטל את האידאל כי יש לנו חוק, רצון בעליון חוק מחויב בתחתון, לכן חייב לקבל את ההארה דרך הקו.

4. הקבלה בדרך הקו דומה לנר שכל ההארה היא רק בפתילה למרות שצריך את החלב, שהוא משל להשתוקקות העצמית. את הפתילה שהיא משל למסך ואת ההארה שהיא כבר הקו. הארה בכלים דאור חוזר.

5. הכלים דעגולים גבוהים בהרבה מן הקו ויחד עם זאת כל הארה יכולה להיות רק דרך הקו למרות שהוא קטנה מזו של העיגול.

6. יש שאיפה גדולה לאדם לדברים חיצונים המבטאים את ההשתוקקות העצמית שלו. אם ירדוף אחריהם יגיע למפח נפש.

7. השאיפה לפנימיות היא קטנה יותר אבל כשנגיע אליה, שהיא מבטאת את הערכים של האדם, אז נראה שזו האמת והיא מסיבה לנו הנאה שלמה

בעמוד ל"ח אנו ממשיכים ללמוד על התפשטות הקו ואומרים שהקו הוא קו אחד (ולא ג' קוים) ובעיקר מדגישים כמה דברים. דבר ראשון, האור המתפשט בקו כרגע הוא פחות מהאור שהתקבל במלכות בא"ס. ולכן הוא נבחן "למים". עוד למדנו שהקו מתפשט בסדר של ד' בחינות ושורש: כתר, חכמה, בינה, תפארת ומלכות. עוד דבר שהתחלנו ללמוד הוא שכאשר אור הקו מתפשט לעיגול, ישר כשמתחיל להתפשט (כלומר כבר בבחינת הכתר) הוא מתעגל ונעשה "גלגל". את עניין זה נבאר בהמשך יותר.

סיכום קצר- תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ב'-

שיעור 1 הסתכלות פנימית עמוד ל"ז י"א אייר תשע"ט בית מדרש הסולם

שיעור מאת הרב אדם סיני

בחלק ב' אנחנו לומדים על היחס בין עיגולים ויושר. יחס זה בין האידאל לבין הטבע המורגש של הרצון לקבל - בין מה שהבורא טבע בנו להיות מאושרים, לבין הבחירה ביתר דבקות של מלכות דאינסוף. - את החלוקה, את המחלוקת הזו מוצאים בכל מקום. כמו שלמדנו שמצד אחד מרגישים את הרצון לקבל מצד שני רוצים את השפע. - רוצה את השפע- יש לייצר כלי חדש - היחס בין ההשתוקקות לבין השפע- בו צריך לייצר כלים של קו. - הקו הזה אומר לנו שהוא כעין צינור דק- מה זה? העיגול הוא כלי של השתוקקות עצמי - הכלים דיושר יש בהם גבולות - פה למדנו שגבול הוא חשוב מאד. הוא עושה הגבלה על שני דברים: - גם על סוג האור - גם על כמות האור - מה מידתו של הגבול ? אם הוא מייצג את הערך שאני רוצה לחיות. - אם בחרת להיות נשוי לרותי- זו המסגרת בה אתה מבטא את האהבה שלך. - למה אני מוגבל? הגבול לטובתנו. זה לא הפוך מחופש.אם לא פועל עם גבול- מייצר הפקרות. - אנשים שחושבים שחשק זה חופש – פועלים בהפקרות. - אם רוצה לפעול עם האידאל, תהפוך רצון לצינור. בו יש שליטה וגבול לאור. - למה צריך את הגבול- אומר שיש חוק כל מה שהוא רצון במדרגה העליונה, הוא כח מחייב במדרגה התחתונה. - רצון בעליון הוא חוק. לכן חייב להיות עם גבול. - ללא גבול לא אוכל לבטא את עצמי. - הכח הזה – מסך. מסך בגימטריה 120 . כנגד 120 דינים שיש בשם אלוקים. - דין הוא העיגול. אם יש לי מסך על הדין, הדין בסדר. אזרח טוב אינו מפחד מהשוטר. - המסך הוא כמו המכונה ליצר מהחומר גלם כלים. - תפקידי לייצר כלים שדרכם מקבל את האור. - יש חוק שעלי לקבל את האור- הבריאה חייבת לקבל את ההטבה. זה חוק. - אני בחרתי שאקבל ביתר דבקות. מעכשיו משתמשים ברצונות שלנו כמו צינור ולא כמו רצון. - אני רוצה משמע אני קיים. - אני משמעותי משמע אני צינור - זה לא לקחת מראובן ולתת לדוד. לא להתבלבל. - נתן לנו פה הגדרות מה זה כל אחד מהם: - כלי לבד- עיגול - כלי עם מסך- צינור - עלי עם מסך ואור- קו - אנחנו קודם שמים מסך ומשתמשים בו . משלבים בין המסך לכלי, מייצרים כלי דאור חוזר ואז ניתן לקבל את האור. - יש לחבר בין ההשתוקקות שלי לבין השפע. - איך ראינו את האבות: - אברהם- רק אמונה בשפע - יצחק - רק רצון לקבל, להיות מאושר - יעקב- אני רוצה ליהנות אבל כשדבוק בה'. שילוב. קו אמצעי. האמונה שרוצה ליהנות אבל מהאמת. מהרצון ליתר דבקות.

סיכום בנקודות

1. חלק ב' מדבר על היחס בין העיגולים ליושר.

2. בעיגולים לא ניתן לקבל יותר באופן ישיר.

3. הכלים החדשים הנקראים קו, הם כלים שצריכה להיות בהם הגבלה הנקראת צינור.

4. ההגבלה לטובתנו כי הגבול מאפשר לבטא את האידאלים והערכים שבחרנו

5. כל מה שרצון במדרגה העליונה, הוא כח מחייב במדרגה התחתונה.

6. הכח שמחבר בין ההשתוקקות לבין הכלים דקו נקרא מסך.

7. ג' הגדרות לעיגול צינור וקו: א. כלי לבד- עיגול ב. כלי עם מסך- צינור ג. עלי עם מסך ואור- קו

- עשינו חזרה על השיעור הקודם ולמדנו את יקוק כשתי התפשטויות ושתי התפעלויות. - כאשר י ו' הן הכח ולכן הם צרים – י' יותר קצרה מו' כדי להורות שמה שיצא מהכח אינו שלם בי'. - בינה ומלכות, המיוצגות בשם באות הא, הן רחבות כי מצביעות כבר על יציאה מהכח אל הפועל - למדנו דרך יקוק- כדי להסביר תנועה, זמן ומקום. - המקום - רצון לקבל. היום הרחבנו איך תופסים אותו. מציאות של ד' בחינות המרכיבות את הרצון. - בעל הסולם סיפר לנו שתנועה הוא חידוש צורה. הוא נתן מספר דוגמאות כמו המעבר בין רצון לקבל בעל מנת לקבל לרצון לקבל בעל מנת להשפיע. - יש תנועה שצריך לעבור בדרך. כמו שנשמה צריכה לעבור מעולם עשיה ליצירה לבריאה למלכות דאצילות. - כל אחד הרוצה לעשות מעבר כמו מטומאה לטהרה או מייאוש לתקווה וכו', צריך לעשות תנועה. - איזו תנועה? בצורת הרצון. - הכלי החזק ביותר שלנו המייצר צורה- המחשבה. - תת המודע באופן אוטומטי מייצר צורות על ידי מפגשים עם המציאות. - אפשר להשתמש גם בהם אבל כח המחשבה הוא החזק מכולם, בתנאי שחיזקנו אותו. - מהי תנועה? חידוש צורה. - זמן- מספר חידושי צורה - זמן הוא רק מדידה של התנועה. - בעל הסולם מדבר איתנו שוב על החומר ואומר דבר מדהים: - כל תפיסת החומר שלנו היא תפיסה של תנועה. לא תופסים שום דבר אלא את התנועה שלו. - אנחנו חושבים שחומר הוא דבר דומם, אבל החומר הוא תנועה של מהות החומר. - כדי לתפוס את התנועה צריך שני דברים - שתהיה תנועה – כמו המתיקות של האפרסק - שיהיה לנו חוש לתפוס אותה – כמו חוש הטעם שלנו - כל אחד תופס לפי החוש שלו לפי פיתוח החוש שלו - יש לעשות סדר במושגים: מקום- תנועה – זמן – מהירות - המהירות - היא כח ועוצמת המחשבה. - המקום - הוא הרצון לקבל שאותו אני תופס רק דרך תנועת המהות של הרצון - התנועה - היא חידוש צורה . מעבר מצורה אחת לאחרת. - זמן- הוא מספר חידושי צורה. - עם ההבנות האלה נלך לחלק ב' - הבנו שאני לא יכול יותר להיות במקום הזה של בעל מנת לקבל וצריך לנוע, לעבור לצורה של בעל מנת להשפיע. איך ? נלמד על זיווג דהכאה בע"ה בחלק ב'.

סיכום בנקודות 1. הצורך שלנו לעשות את המעבר לאחר הצמצום, ממקבל בעל מנת לקבל, שאותו אנו חווים בעיגול, למקבל בעל מנת להשפיע, שהוא האידאל שלנו, מצריך תנועה. 2. כל מקום שהוא רצון לקבל נתפס רק על ידי תנועה. 3. תנועה היא חידוש צורה. דהיינו מעבר מצורה אחת לשניה של תפיסת החומר שלנו. 4. זמן זה מספר חידושי צורה. 5. הכלי החזק ביותר שלנו לייצר מהירות בתנועה היא כח המחשבה שאותו צריך לחזק. 6. המחשבה נמצאת גם בתת המודע שלנו באופן אוטומטי. 7. על ידי הלימוד מחזקים מאד את המחשבה האמונית שלנו המייצרת את התנועה הנכונה

שאלות חזרה עמוד כה, הדף היומי בתע"ס חלק א':

1. סדר בטבלה את השם י.ק.ו.ק עם קוצו של י' עם כל הפרטים שלמדנו עליהם. 2. האם השם בן ד' מורה על הפעולה של העליון או של התחתון? 3. מה בונה השם בן ד' בעולם, בזמן ובנפש? 4. על מה מורות הי' והו' ומדוע הי' קצרה והו' ארוכה? 6. מדוע בינה ומלכות מגלות שתיהן את האות ה' ולא רואים שוני ביניהן?

מהנילמד בשיעור – אע"פ שרק בחי"ד הצטמצמה, האור מסתלק גם מג' הבחינות הראשונות, ולאחר מכן חזר והמשיך הקו אור מג' הבחינות הראשונות, ובחי"ד נשארה "חלל פנוי". התחלנו גם את פרק ח' בו דובר כי החכמה נקראת אור והחסדים מים. הבינה נק' מים עליונים, והמלכות מים תחתונים וביאור התפשטות אור א"ס לד' בחינות כדי לגלות הכלי, שהוא הרצון לקבל.

מהנילמד בשיעור – אע"פ שרק בחי"ד הצטמצמה, האור מסתלק גם מג' הבחינות הראשונות, ולאחר מכן חזר והמשיך הקו אור מג' הבחינות הראשונות, ובחי"ד נשארה "חלל פנוי". התחלנו גם את פרק ח' בו דובר כי החכמה נקראת אור והחסדים מים. הבינה נק' מים עליונים, והמלכות מים תחתונים וביאור התפשטות אור א"ס לד' בחינות כדי לגלות הכלי, שהוא הרצון לקבל.

מהנלמד בשיעור – מחשבת הבריאה מחייבת כל הפרטים שבמציאות לצאת זה מזה עד לגמר התקון. למדנו גם שמלכות דא"ס, פירושה, שהמלכות איננה עושה שם בחינת סוף, ולבסוף למדנו שאי אפשר שהרצון לקבל יהיה נגלה באיזו מהות, זולת בד' בחינות, וה"ס ד' אותיות הויה.

מהנלמד בשיעור – מחשבת הבריאה מחייבת כל הפרטים שבמציאות לצאת זה מזה עד לגמר התקון. למדנו גם שמלכות דא"ס, פירושה, שהמלכות איננה עושה שם בחינת סוף, ולבסוף למדנו שאי אפשר שהרצון לקבל יהיה נגלה באיזו מהות, זולת בד' בחינות, וה"ס ד' אותיות הויה.

למדנו בשיעור הקודם שיש הבדל בין רשעים לצדיקים. מה ההבדל?

רשעים פועלים רק לקבל לעצמם. אחרי שנגלה עניין הגוף הם פועלים את רצון הגוף. הם לא פועלים את האידאה שלשמה התגלה להם הגוף.

הגוף התגלה ואז הרשעים, מה עושים? רוצים לקבל את האור בגאווה גדולה. הם אומרים: אם אני רצון לקבל- אם הגעתי לנקודה של העולם הזה- אתלונן.

ואם כבר אקבל את השפע אגיד- זה שלי אני גדול. אז מה לעשות? אומר בעל הסולם- הצדיקים עושים אחרת- עובדים בענווה למען הכלל. אני צריך לעבוד לכן איני יכול להתלונן שחסר לי. לכן צריך לראות שאם בן אדם רוצה להרגיש משמעותי בחיים זה לא על ידי שרוצה. אלא אם רוצה להרגיש משמעותי יראה מה התפקיד שלו ביחס לכלל. אני רוצה משמע אני קיים. זה טבע הבריאה. אלא העבודה בבריאה היא שאני יש לי תפקיד ביחס לכלל וזה נותן לי את המשמעות האמיתית. אני עובד וזה לא שלי.

תסתכלו בהיסטוריה האנושית כולה- כל מי שעבד רק למען עצמו ירד מטה מטה. אז רשעים בחייהם נקראים מתים, צדיקים באים לעשות עבודה לטובת הכלל. עד לפה בשיעור הקודם- היום למדנו שאנחנו רוצים להבדיל בין הבורא לנברא. הבורא- תפיסת האינסוף – שם מוצגת מחשבת הבריאה. שהיא להנות לנבראיו וזה שונה ממחשבתנו. מחשבתו היא יחידה ומקפת את כל המציאות בבת אחת ללא גילוי של פרטים נפרדים. היא מורכבת מפרטים רק שאינם גלויים. וכח הפועל הזה נמצאת בנפעל. כי מה שהוא אצלו מחשבה זה חייב להתקיים בנו – אנו חייבים לקבל את ההטבה השלמה. הבורא חשב ובנו זה נפעל. יש פועל פעולה ונפעל.

אז כח הפועל שמתראה בפעולה יפעל בנפעל. זה חייב להתפעל בנפעל. לכן צריכים לראות שצריך דרך להגיע למציאות זו שיצאנו למציאות נברא שאני מרגיש שחסר לי, בעיקר חסר לי. ומה אתה עושה אם חסר לך? האם אתה מתלונן כי חושב גוף ? כשאתה חושב באתי לעבוד- זה נקרא עול מלכות שמיים – אני יכול להיות עובד. אם באתי להנות- העיקר שנהנה- זה בא משורש שהוא אמיתי. שהבורא ברא כדי להיטיב לנבראיו אבל לא להתבלבל.

מה צריך לעשות? צריך לייצר את הגילוי של השוואת הצורה של היחד. זה התפקיד שלי. כשאקבל את השפע צריך לקבלו בענווה כמו משה. אם עושים עבודה זו אז משווים את הכלים ליוצרם. אנחנו עושים את התנועה לאינסוף וחזרה. מתחתית הגילוי של הרצון- פה נתנו לי את הקמח- תעשה ממנו לחם טעים. מי יאכל את הלחם ? החברים יאכלו את הלחם . אני רוצה משמע אני קיים. לא . צריך לשאול- מה התפקיד שלי ביחס לכלל? כל הזמן . רשע אם לא נותנים לו- יכול להיכנס לדיכאון או להתגאות. זו תנועה מפחידה אצל הרשעים. כשמקבלים את השפע אם אני כזה גדול מגיע לי . לא אכפת להם אפילו לגנוב. רוצים הרגשה . לא מעניין אותם כלום. רוצים תענוג ואם לא מתרגזים.

לנו ניתנו תורה ומצוות ודרכם יכולים לעבוד בצורה של נשמה. נקודה נוספת שלמדנו- מלכות דאינסוף פירושה שלא עושה סוף. כלומר בטיבה שלמה ולא חסרה. למה מרגישים את חסרונה? כי יצאנו לגלותה. שם באינסוף לא עשתה המלכות סוף. אנחנו צריכים לגלות מצידנו. עובדים בדרך של כלל. שואלים- מה באתי לעבוד? ואז אומרים והכלל יקבל את זה. כמעט התאבדות נראה אבל זו העבודה. איך עושים את העבודה ומה פירוש העבודה. זה בשיעור הבא בע"ה.

סיכום קצר-

1. דיברנו על ההבדל בין רשעים לצדיקים . רשעים רוצים לקבל אך לעצמם וצדיקים כדי להשוות צורה.

2. מחשבת הבורא שונה ממש הנברא. בכך שמחשבתו של הבורא מקפת את כל המציאות באחדות גמורה עד גמר תיקון.

3. מה שהוא אצלו רק מחשבה יהיה בנבראים חוק בהכרח - חייבים להיות מאושרים.

4. מחויב בתור נבראים שיהיה בנו חיסרון

5. כל היסורים מגיעים מכך שמתייחסים בצורה גופנית לחיסרון. מתלוננים במקום לעשות עבודה.

6. כל העבודה שלנו בתו"מ זה להשוות צורה ואז ראויים לקבל את שפעו עד אין קץ

7. מלכות דאינסוף היא שלמה זהו שאומר שהבריאה היא שלמה ורק הצמצום נתן לנו אפשרות שגם נרגיש את השלמות הזו אם נעשה את העבודה.

סיכום בנקודות:

1. אתמול למדנו- כל מה נמצא בשורשנו, הוא מסב לנו תענוג . מה שאינו בשורשנו מסב לנו סבל.

2. הרצון לקבל אינו נמצא בשורשנו ולכן מסב לנו סבל והשפע שכן נמצא, מסב לנו תענוג.

3. בעיה- אנחנו רוצים את שני הדברים ולא יודעים איך לחבר ביניהם. אני רוצה להשתוקק ואני רוצה את השפע. אם אפעל את הרצון לקבל אפגום. אם אפעל רק את השפע (כלומר השובע...)- אני לא יכול.

4. מה הפתרון ? תורה ומצוות בעולם הזה שמזככים. התורה בעולם הזה מאפשרת לצדיקים לפעול ב' הפכים בנושא אחד בזמנים שונים ובמקומות שונים.

5. הרשעים שפועלים רק את טבע הגוף, עיקר התנועה שלהם היא יללה וגאווה מצד שני. כלומר כשפוגשים רצון לקבל, מייללים- יללה, למה אין לי. וכשמקבלים- זה ממני – גאווה.

6. צדיקים דרכם הוא - כשיש רצון לקבל, אומרים באתי לעבוד. וכשיש תענוג, זה לא שלי, זה של הכלל.

7. לפני שאני מקבל, אני מברך את ה' ואחרי שאני מקבל, אני גם מברך את ה'

8. דרכנו היא עובד למען הכלל. עובד למען ה'.

בשיעור הקודם אמרנו שמהי מחצבת הנשמה ? היא רצון לקבל מלא באור. היא לא רק אור. היות והיא רצון לקבל אז אחרי הצמצום, כשנפרד ממנה האור נשארה רק רצון לקבל שהוא בשינוי צורה מן האור ואז נוצר הבדל בין הרצון לטומאה לרצון לקדושה- שהוא רצון לקשר- כלי דאור חוזר. וזה כל ההבדל בין צד הטומאה לצד הקדושה היום למדנו:

יוצר אור ובורא חושך

ישנן ב' המשכות

א- כל המושכלות הנעימים– כולם כלולים בו ית'

ב- כל המושכלות הבלתי נעימים – באו מהחושך ובאו בהמשכה בלתי ישרה

השורש לכל הסבל הוא מה שברא יש מאין.

כלל- בהיותנו ענפים הנמשכים מאינסוף אז מה שבשורשנו- התענוג והמנוחה והחכמה נמשך ממנו בהמשכה ישרה מה שאינו בשורשנו- לטורח וליסורים- למשל תנועה- שאלות- חסרונות- אני מרגיש שחסר לי אני סובל. כשאני עייף, רעב, לא יודע....

כל זה למה? מגיע אלי מכיוון שאינו נמצא בשורשנו. לדייק זה- ככה זה נוהג אצלנו בהרגשה שלנו והענף הזה נובע מב' צורות והתיקון של זה שאם נייצר צורה גם ברצון לקבל אבל עם צורה של בעל מנת להשפיע נוכל לקבל. בעל הסולם אומר שאם לא היה בורא את הרצון לקבל- לא היתה בריאה

יש שלמות תלויה של הרצון לקבל ובלתי תלויה- של האור אם הגוף רוצה להיות אור אינו יכול וסובל הרצון רוצה שלמות כמו האור ויכול לקבל אבל צריך להיות בדבקות כל הרצון לקבל יש בו שלמות אבל הוא תלוי בדבקות שלו באור- זוהי שלמות תלויה

סיכום קצר

1. הנשמה היא רצון לקבל מלא באור אבל זה מה שמבדיל את הנשמה מהכל, מהבורא

2. כל ההבדל בין חלק הטומאה לקדושה האם אני מקבל את האור בכלי דאור חוזר או בפרטיות שלי ?

3. כל המוחשות והמושכלות הנעימות שבעולם נמשכים יש מיש בסוד יוצר אור

4. כל המוחשות והמושכלות הבלתי נעימים שבעולם נמשך יש מאין בסוד בורא חושך בהמשכה בלתי ישרה מאיתו

5. מה שנמצא בשורשנו הוא לנו לתענוג מה שאינו נמצא בשורשנו יהיה לנו לטורח וליסורים

6. הבריאה שהיא רצון לקבל למרות שכל היסורים באים ממנה, מחויבת להיות אבל יחד עם זאת ממנה יבוא כל הטוב אם נדבק בבורא.

7. ישנה שלמות בלתי תלויה שהיא של הבורא ושלמות תלויה של הנברא.

הנשמה – מה שחצב אותה להיות נשמה זה זה שיש לה רצון לקבל. בשונה מהאור.

לזכור טוב טוב שנשמה היא לא אור, היא רצון לקבל מלא באור.

נוצרה לנו בעיה- אם היא רצון לקבל ועצמותו כולו השפעה, איך יהיה קשר? האור רוצה לתת והנשמה לא תוכל לקבל את ההארה. מדברים כמובן אחרי הצמצום - איך היה לפני לא יודעים, לא תופסים. אפשר לומר שעוד לא היה הרגש עצמי....

אי אפשר שיהיה קשר בלי השוואת צורה. אם הבורא כולו השפעה ואנחנו כולנו רצון לקבל אז יש פירוד. הנשמה היא חלק מהכל- האתגר שנוצר לנו הוא אתגר המאפשר לנו לדעת בצורה ברורה מה ההבדל בין קדושה לטומאה- האם אקבל על פי האידאה של בחירה או רק כי אני רוצה להנות?

אדם יכול להיות ערכי- שפועל לאידאל- מהו המצפן של היהודי? המצפון? דבקות בה'. רצון ליתר דבקות, לאהבה, ליחד...

זה מה שמוביל את כל האנושות. היהדות לקחה את התפקיד הזה. כשאומרים שהנשמה רצון לקבל כלומר שרוצה להיות מאושרת. מה שמבדיל בין קדושה לטומאה הוא אם פועלים בעל מנת לקבל או בעל מנת להשפיע. אנשים מפרשים את חופש הפרט- שאני יכול להנות לעצמי. אם כך שורש כל הקלקולים הוא הרצון לקבל שנמצא בא"ס- הקלקול הוא רק בגלל הרשעים, שבחייהם נקראים מתים .

יש אבי"ע דקדושה ואבי"ע דטומאה.

קרן הבריאה השתלשלה כך שהאור התפשט עם הרצון עד לנקודה דעולם הזה. לכן אני מרגיש חזק, אני רוצה.

לנו יש תפקיד: או שנעלה בכלים דאור חוזר או דרך אבי"ע דטומאה, בדרך לקבל את האור.

תפקידנו לחבר את זה לבורא. זו השותפות שלנו עם הבורא.

לכן אם אדם רוצה ללכת בקדושה המיקוד הוא האם אני פועל כדי להשפיע נחת רוח לבורא או לעצמי. האם אני נהנה מהיחד או מעצמי?

נקודות

א. הנשמה היא רצון לקבל שבזה היא נחצבת ונפרדת מהאור . היא לא אור. היא רצון לקבל.

ב. נוצר לנו אתגר- שינוי הצורה גורם להם להפכיות ואז לא יכולים לינוק זה מזה.

ג. כל ההבדל בין אבי"ע דטומאה לאבי"ע דקדושה הוא בצורת הרצון . איך לקבל תענוג, לעצמי או ליחד?

ד. באבי"ע דטומאה שהם רשעים רוצים לקבל רק לפרטיותם

ה. באבי"ע דקדושה פועלים כדי לתקן את רצונם שיהיה עם צורה לעשות נחת רוח ליוצרם .

ו. מי שפועל כדי להשיג את הכלים דאור חוזר הופך להיות שותף לבורא

ז. האושר המושלם יהיה כאשר נקבל את ההארה השלמה בכלים דאור חוזר, בכלים של היחד.

למדנו שהרצון לקבל שכלול במחשבת הבריאה זה מציאות חדשה שלא היתה בעצמותו כי בעצמותו אין רצון לקבל בגלל ההבחן של כל מציאות האינסוף מעצמותו, צריך לומר שכבר שם היה רצון לקבל (באינסוף) מטרם הצמצום לא היתה שום מציאות של יסורים אלא זה כמו אבן שנמצאת בהר ולא נחצבת ממנו. אבן הנחצבת מהר היא לא אור. אבן הנחצבת מהר זה רצון לקבל. לכן הרצון לקבל הזה אם הוא נמצא נפרד מהאור, אני מרגיש שם יסורים. אם הוא נמצא מחובר לאור, אני מרגיש שם דבקות, שלמות.

לכן אם אני רוצה להרגיש את השלמות הזו, אני צריך שהאור יחזור.

אז לכאורה מי עשה את הצמצום? מי שעשה זה מלכות דאינסוף. במחשבת הבריאה היה הכל מתוקן. כל הצמצום נעשה בגלל שרצתה לקשט את עצמה. בגלל שזה בא מיתרון ולא מגרעון, יש בכך דבר גדול ועצום שכל החסרונות באו מיתרון והם צריכים לחזור ליתרון. כמו לחזור לאינסוף. אבל כשבאים ורוצים לחזור לאינסוף אז יש כבר תנאי. בגלל שרצו יתר דבקות, זה יהיה רק עם יתר דבקות. ההתרחקות והצמצום הגיעו עד לנקודה דעולם הזה והיו הרבה השתלשלויות בדרך.

אז כשאני מרגיש בעולם הזה יסורים- אני צריך להבין שזו רק צורה שבה מתראה לי הרצון. אבל בטבעו הרצון בא ממקום טוב. אם בא ממקום טוב בטיבו. אין אפשרות שהוא לא טוב. רק אני הוספתי לו עוד דברים. הכל תלוי אם כך ברצון. אם הרצון יגיע ליתר דבקות שבגינו היה הצמצום, אז תהיה החזרת האור. לכן אני לא צריך לבכות לאור למה אתה לא נותן לי. אין כפיה ברוחניות. אני לא יכול לכפות על האור. אני צריך לעשות עבודה מצידי. האור תלוי ברצון. נקודות

א. זה שיש רצון לקבל באינסוף זה אומר שהאינסוף הוא כבר בריאה וזה מוציא אותנו ממחשבה שהגשמיות היא הבריאה. האינסוף הוא כבר בריאה.

ב. באינסוף היתה אחדות פשוטה לא היה שם יסורים אבל היה רצון לקבל.

ג. הצמצום שגרם להפרדות של הרצון מהאור, שם מרגישים את החסרונות והיסורים.

ד. כל הנפרדות והצמצום נבע מיתרון מרצון ליתר דבקות..

ה. כל העבודה היא רק של הרצון ולא של האור לחזור ולקיים את הבחירה ביתר דבקות. זה נעשה בבחירה וצריך להתקיים בבחירה.