איך אפשר להציג את בועז לנגפורד?
כשמסתכלים על הרפרטואר שלו, קשה להאמין שמדובר רק ב-38 שנה. מגוון הפעילות שלו הוא עצום.
לפני אי אלו שנים הוא הגיע במקרה, כגיבוי חירום, להדריך מסע שהיה מרגש בשבילי, אל פיסגת ג'בל ראם.
הוא השאיר בי רושם חזק אבל עם השנים קצת קשה לזכור מה עמד מאחורי הרושם הזה.
בשיחה של שעה הכל חזר אלי בבום.
בועז הוא מספר סיפורים מחונן, יש לו עברית נדירה וידע כל כך עצום. תוך כדי שיחה למדתי מה המקור לכל זה, איך הכל התחבר באישיות כל כך מיוחדת.
בועז הוא אדם שכוח פנימי גורם לו להעמיק עוד ועוד בשטח והוא לא מצליח להרגע אלא אם מלאכת המחקר שלמה.
זה מה שהפך אותו לגיאולוג, המסיים בקרוב את הדוקטורט שלו, מערן מחונן ופשוט איש אשכולות.
שעה קסומה שהיה קשה להתנתק ממנה.
למה ויתר בועז על נסיעה לגיאורגיה ברגע האחרון?
איך ניגשים למחקר קניונים בארץ זרה?
למה היה צריך לחלץ את עצמו עם רגל שבורה בקניון נידח?
איך קניון באורך קילומטר אחד הופך למסע הישרדות אמיתי?
מה מגלים כשדוחפים ידיים לקירות של מערה?
עוד ועוד סיפורים שקלחו להם בצורה כל כך מרתקת.
ירון צרפתי יוצא ממש עוד מעט לאתגר ענק של 66 יום בניו זילנד. תיכף תישמעו איך ומה. ב-4 בינואר 2026 יעלה ירון לטיסה ארוכה לניו זילנד. יומיים אחרי, באמצעות טיסת פנים ומונית הוא יעמוד בנקודה הצפונית ביותר במדינת האיים הדרומית הזאת ויתחיל את מסעו הארוך דרומה, מסע שימתח על פני יותר מ-3000 ק"מ. ביום הראשון הוא יצעד או ירוץ כ-12 ק"מ אבל כל מה שיבוא לאחר מכן לא יהיה קרוב אפילו ליום הקליל הזה.
החלטנו להיפגש קודם היציאה ולדבר על ההכנות שלפני, ההיערכות, המחשבות והחששות. השאיפה היא שכשיחזור ירון מהמסע שלו ניפגש ונסכם את החוויה, נסגור את המעגל בראיה לאחור, בעקבות הפרק ש"לפני".
מה שקרה במהלך הפרק היה קצת מפתיע מבחינתי. כאחד שדבק ומאמין בהצטיידות הנכונה, בהיכרות של הציוד לפרטי פרטים והתאמה מדויקת של ציוד לאתגר, עמד מולי אדם שלא זוכר את שם היצרן של מרבית הפריטים שלו, בטח לא את משקלם המדויק וגם לא פרמטרים חשובים נוספים. מודה שהייתי קצת בהלם בהתחלה.
אחרי ההקלטה והזמן שעבר עד העריכה חשבתי לא מעט על ירון והדרך שלו. הוא מגיע ללא ניסיון משמעותי במסעות בדד רגליים, בטח לא כאלה בסדר גודל כזה, הוא בעצמו מעיד "אני פוחד פחד מוות", אבל באותה נשימה גם אומר שהכי קל זה לא לעשות.
ירון מעביר בעיני את הרוח האמיתית של יציאה למסעות, בטח מסעות בדד. הקבלה של אי הוודאות, ההליכה קדימה למרות החשש ואמונה טובה ושקטה בעצמך וב"למה שלך". בסופו של דבר המנוע האמיתי למסעות ארוכים הוא אתה עצמך, לא הציוד שלך ולא התפאורה מסביב. הציוד חשוב, ויכול להיות ההבדל בין חוויה טובה לכזאת פחות טובה. במקומות מסויימים בעולם זה גם יכול להיות הבדל של חיים ומוות. אבל, זאת הזדמנות יפה להעמיד במבחן את הפרופורציה בין רוח האדם והמניע הפנימי שלו להצטיידות ולניתוח המדוקדק של הפריטים שיש לקחת לדרך.
למרות שלל העיצות והמידע שהעברתי לו, גם אחרי ההקלטה, נראה שירון יוצא לדרך בדיוק עם מה שהתכוון בלי לזוז ימינה ושמאלה. יש לו את הדרך שלו ולשמחתי, לפחות לפי התכנון שלנו, אנחנו נשב יחד גם אחרי שיחזור. נבין מה עבד טוב ומה לא עבד ואולי נקבל תשובה מוחלטת לשאלה - מה הדבר שהכי נדרש כשאתה יוצא לדרך ארוכה ומאתגרת שכזאת.
קישורים:
מעקב בלייב אחרי ירון באפליקציה FarOut
קישור לאפליקציה הרשמית של השביל
פרויקט הפסגות של קיליאן ג׳ורנט שהזכרנו בשיחה
סביר שלא ידעתם שהקנצ׳אנג׳נגה הוא ההר השלישי בגובהו בעולם. העובדה היא שזה לא משנה, הטרק אל הבייס קאמפס שלו הוא נידח, רחוק ולא נוח להגעה אבל הוא בהחלט טרק ייחודי ומלא את כל פלאי נפאל - נהרות אדירים, יערות גשם וכמובן פסגות עצומות מכוסות לבן. יוני ברון היה ההשראה שלי לצאת לטרק המדהים והארוך הזה - כעת, משחזרתי, זאת הזדמנות מעולה לשבת עם יוני שנסע בעונה אחרת, להשוות רשמים ולחזור לדבר על טרקים בנפאל ועל הקנצ׳אנג׳נגה בפרט.
קישור לסוכנות המומלצת שלנו לטיול בנפאל - The Great Adventure Treks
הפרק הזה הוא זווית אחרת. משהו שהתחיל בנקודה אישית - ה-Cairngorms הוא פאר הטבע הסקוטי, איזור עצום שהוא רק טבע פראי, חופשי, בעל עושר של פלאים והפתעות. הזדמנויות השיטוט שם, כפי שמאפשרת תרבות הטיול הסקוטית, הן אינסופיות ממש. בפעמיים שעברתי שם, הקיירנגורמס השאיר בי חותם עמוק.
הספר של נאן שפרד, פורצת דרך בתחום כתיבת הטבע, בסקוטלנד ואולי בכלל - הוא שיר אהבה לטבע ולכל מה שמרכיב אותו. הוא במיוחד שיר אהבה לקיירנגורמס ונוגע בכל פלאיו בדרך יוצאת דופן. לא לחינם זכתה נאן שפרד בכבוד השמור לגדולי אומה ותמונתה היחודית, המזכירה אינדיאנית משוטטת, ילדת טבע, מתנוססת על שטר של 5 לירות שטרלינג. תעודת כניסה להיכל ייחודי של אנשים שנטועים עמוק בתרבות של ארצם.
כשניגשתי לספר בשפת המקור נתקלתי בקושי עצום לקרוא אותו, אף כי אני דובר אנגלית טובה. זה היה מתסכל. לכן התלהבתי ממש כשגיליתי שהיצירה המפוארת הזאת תורגמה לאחרונה לעברית.
תום דולב, שדווקא אינו טייל קלאסי ואפילו לא היה בסקוטלנד הוא האיש שתירגם את הספר לעברית ומנגיש לנו את הקושי שלו בשפה, שלפחות לי, זורמת יותר. ההיכרות שלו עם הספר עמוקה והדרך בה הוא מתאר ומפרט את הקסם של הספר מרגשת ממש, בשפה שלו ובשקט שהוא מנתח את היצירה ומסביר אותה בצורה צלולה.
זכיתי לשבת עם תום שהתראיין לראשונה על הספר שהעסיק אותו חודשים ארוכים וזמין עכשיו לכולנו. לא, זה לא פודקאסט על ספרות, אולם כל חובב מסעות יכול להתרשם מעומק השיטוט, עוצמת האהבה לשטח הפראי, יכולת ההתבוננות המדוייקת.
לרוב, אנחנו חולפים במסע בשטח במהירות יחסית גבוהה, מספיקים לטעום רגעים קצרים משבילים חדשים שרק הכרנו. "ההר החי" מראה לנו איך ניתן להעמיק בשטח, לא להפסיק להתפעל ולשלב בין המסע החיצוני לזה הפנימי בצורה שרק מחזקת את הקשר שלנו לסביבה הקרובה אלינו. מסע יכול להיות ארוך וממושך גם אל מה שנמצא ממש לידינו, סביבת הבית.
ההר החי - לרכישה באתר ״עברית״
ההר החי - לרכישה באתר הוצאת אסיה
חלק נכבד מהתמונות במסע שלהם נראה כמו תמונות של ביקור משפחתי בכפר אצל הדוד האלבני, אבל עוז ובנצי עברו בסך הכל חוויות אירוח עמוקות וחמות כמיטב המסורת הבלקנית וזה חלק משמעותי בהרפתקה שלהם על אחד השבילים הארוכים בבלקן High Scardus Trail.
כמו במקומות אחרים בעולם, מדינות מגלות שלהנגיש שביל ארוך בהרים ולתת לו שם הוא מתכון טוב להביא תיירים שרק מחפשים את השביל הבא.
מה זה ה-High Scardus Trail איך בכלל מבטאים את זה ואילו חוויות אתם צפויים לפגוש לאורכו?
עוז ערן ובנצי קוסובסקי רק חזרו משם והם לוקחים אותנו למסע שלהם ולשלל האירועים המדליקים וגם מסמרי שיער שעברו על השביל. כמו כל הליכה מרובת ימים, הרבה דברים קורים בדרך תוך כדי הליכה ארוכה ומונוטונית של שעות בכל יום.
כמה קשה השביל? איזה אוכל תמצאו לאורכו? אילו אפשרויות אירוח יש שם? ועוד פרטים שהעבירו לנו יותר משעה של שיחה והמון צחוקים.
לקינוח החברים דילגו אל האולימפוס שהיה לא רחוק כדי לקבל חוויה מטורפת של טיפוס לפסגה הגבוהה ביוון ישר אחרי שלג ראשון.
"השלטים מזהירים ממבחר סכנות: שדות מוקשים, כרישים" כתבה חוקרת הכרישים המפורסמת ד"ר יוג'יני קלארק, "אולם אם הייתי צריכה לבחור אתר אחד בעולם לצלול בו, זה היה ראס מוחמד" - פיסקה זאת מתוך כתבת ענק ראשונה על דרום סיני בנשיונל ג'יאוגראפיק שמה את אזור הצלילה המדהים הזה בים האדום על מפת הצלילה העולמית ופרצה סכר למפעל תיירות צלילה אדיר שבעצם אחראי לו אדם אחד עיקרי, הווארד רוזנשטיין.
זהו סיפור על מסע חיים, לא מסע נקודתי מנקודה לנקודה פיזית. מסע הסטורי של חלוציות על ציר הזמן שהביא סטודנט אמריקאי צעיר וציוני להשתלשלות אירועים שנראה שהתרחשו לגמרי במקרה. זהו סיפור שמראה איך תעוזה עשיה וחזון קודחים דרך חששות ופחדים, צעד צעד, להקמה מאפס של פעילות בתחום אאוטדור חדשה לחלוטין שנגעה וריגשה אלפי אנשים, התמקדה ושילבה שמירת טבע והתפתחה בצל תהליך השלום האזורי בין ישראל ומצרים בשנות ה-70.
הווארד, בצניעות גדולה, מכחיש קצת את החושים העסקיים החדים שלו, אבל פעם אחר פעם הוא ניווט והמציא את עצמו מחדש, גם לאחר שהעסק הפרטי שלו נמחק עקב פינוי סיני והשלום.
מי שחווה פעם מסע שיט בצלילה, על ספינה שכל יעודה הוא לקום בבוקר, לצלול ולאכול וחזור חלילה, במשך ימים, דרך אתרי צלילה מרהיבים, כדאי שידע שהווארד רוזנשטיין היה בין הראשונים לעגן את הקונספט ולהוציא מסעות מרהיבים שנימתחו לאורך כל הים האדום ועד סיישל.
למרות שהשיחה לקחה אותנו לאורך הדרך כולה, קריאה בספר של הוארד המלווה בצילומים מדהימים ויצא בעברית לא מזמן, מראה כמה נגענו בקצה של הסיפור ואפשר למצוא שם פרספקטיבה יותר עמוקה על שלל האירועים שהתרחשו תוך כדי הקמת המרכז הימי הייחודי שלו, Red Sea Divers.
קישור לרכישת סיפרו של הווארד רוזנשטיין: ״אוצרות, ספינות טרופות ושחר הצלילה בים סוף״
קוד הנחה לרכישת הספר ״לטיילבקלילות״ בתוקף עד 10.11.25
מה זה אומר לצאת לטרק כשאתה בעצם כבר נווד בשוטף, מעל 20 שנה? כלומר לא חי במקום אחד ונודד גם ככה בין מדינות
יהונתן וייס מצא את עצמו ממשיך את הטיול אחרי צבא ברציפות עד גילו הנוכחי - 46. במהלך התקופה גילה את חווית הטרקים והתגלגל, לגמרי במקרה, אל השביל הארוך הפופולרי בעולם.
ה-PCT הוא אחד השבילים הארוכים שתפס חזק במיוחד וגם חזר לא פעם בפודקאסט. אבל איך זה יוצא שמישהו עושה אותו פעמיים???
בכל זאת מדובר בשביל של מעל 4000 ק״מ שיש להקציב לו כ-5 חודשים שלמים. יכול להיות שכשאתה נווד בבסיסך הדבר הזה מתאפשר יותר בקלות וכך מצאתי את עצמי משביע את סקרנותי לגבי החוויה הכפולה הזאת.
יהונתן מדבר על ההבדל בין החציות, על איך התגלגלו חייו לחוויות שונות ואיך בודהיזם מתחבר לכל זה.
בין לבין הוא בחר להקדיש זמן לפרוייקט כתיבת ספר על חוויותיו מהשביל. זה לא עוד ספר מסע על הדרך, אלא אוסף של סיפורים קלילים, זוויות ראיה ייחודיות
במילותיו שלו ״אם השביל בדמכם או אתם חולמים על הרפתקאה שכזו ואם זה הסגנון שלכם, אז הספר הזה יכול להיות מעניין״
הספר אמנם באנגלית בלבד אבל הוא בהחלט קליל וקולח
לכבוד פרק ה-60 אני מארח שוב את יחיאל מרצבך, הפעם במסע הפרטי שלו לקולורדו. זהו מסע חצי פילוסופי המהרהר הרבה בבדד מול החברותא, בקשיחות של השביל, בהבדל בין טרק אמריקאי לכזה באירופה. יחיאל, מנוסה כבר בטרקים בפורמט יחיד יוצא הפעם לקרקע לא מוכרת ורחוקה. מסתבר שלא צריך לחצות את כל אמריקה כדי לפסוע בשבילים הארוכים שלה אלא אפשר גם לדגום חלקים משבילי הפאר בלב הטבע של קולורדו - הקולורדו טרייל וה-CDT
יחיאל תיבל את סיפוריו והירהוריו בקטעים מתוך הספר ״מסעותי עם צ'רלי בחיפוש אחר אמריקה / ג'ון סטיינבק״
ספר שכל כך תואם לסצינה ולתפאורה.
קישור לסיפור הדרך של יחיאל
״אמא, ישו הגיע״ - זה רק אחד המפגשים של יאן כהן המכנה את עצמו בכלל ״טורמן״, Tour man. ויאן אכן בטור ארוך ומי ידע את סופו...
אם הייתי צריך לשים כותרת אחת על המסע של יאן, המתגלגל כבר שנים מצפון אמריקה אל קצה דרומה - הייתי מתמקד במפגשים שלו עם אנשים, בדרך המיוחדת שהוא מתחבר אל אלה שמכניסים אותו, זר גמור, לביתם.
כשהמסע זורם אצלך בדם במשך שנים וממשיך להניע אותך קדימה בכל סיטואציה, אתה מגיע ליצירתיות שמאפשרת לך לעבור...שנתיים למשל, בלי לשלם פעם אחת על לינה, לאסוף אוכל מפחים, לבקש מאנשים עזרה בגובה העיניים, לישון בכיף בשירותים הציבוריים - רק כי זה מחסה מהקור.
יאן הגיע לאופניים די במקרה, בלי לדעת אפילו לתקן פנצ׳ר, בלי לחשוב הרבה על מה שהוא הולך לעשות. אבל כשהמסע טבוע בך, הדרך לוקחת אותך קדימה במעין שרשרת של חיבורים שספקת עוד ועוד אנרגיות להמשיך.
בפרק 59 של הפודקאסט ״לטייל בקלילות״ דיברתי בצורה מקרטעת עם יאן כהן, אי שם בפרו. פרק ראשון שהוקלט בסלולרי, באיכות מביכה שהשתפרה פלאים באמצעות הטכנולוגיה של היום. איש שנודד בלי סוף ומביא פרספקטיבה מיוחדת משלו למסעות.
ינון אלרואי הוא דוגמה להרבה דברים אבל אם נסכם את זה במשפט אחד - הוא מראה שליכולת להשתנות וללמוד עולמות חדשים, אין גיל.
בגיל 55 משהו שינה אותו ולקח אותו לדרך חדשה שמאז ועד היום לא מפסיקה לקחת אותו להרפתקאות וחוויות חדשות. שיאה של הדרך שלו היא היציאה לטרק בדד ראשון בגיל 62 ואת זה הוא בוחר לעשות במסלול לא שגרתי תוך לקיחת אתגרים ולימוד דרכים חדשות לטייל - ממש לטייל בקלילות. הפעם בגיאורגיה.
באחד הרגעים בשיחה שלנו, יונת אומרת...איזה ״מזל״ שלי זה קרה אחרי שהספקתי לחיות חיים שלמים כרואה. כאילו שאפשר לקבל את זה בשקט, את העובדה שאתה מתעוור בשיא חייך אי שם בחלק האחרון של שנות ה-50 שלך.
זאת דוגמה מייצגת בעיני של יונת, שרואה את החיובי ורואה את מה שכן ולא את מה שחסר. את כל זה היא מתבלת ביכולת תיאורית שמשאירה אותי מלא פליאה. אולי זה הפיצוי של אובדן ראיה שהופך את היכולת המילולית לכל כך מפורטת, אולי זה בכלל טבעי אצלה - מה שבטוח, לשמוע את יונת מתארת את החוויות שלה זה מרתק.
יונת לא מטיילת בקבוצות עוורים, ולא חותרת בקייאק עם עוד מישהו. היא עושה את הכל ״רגיל״. יחד עם זה, היא לא מתכחשת לקושי ולצורך שלה בעזרה. כל זה הוא הבסיס ל״מנוע״ שלה, שמביא אותה להמשיך ולחוות את המסעות שלה בצורה הכי חזקה שאפשר.
איל חלפון הוא במאי, תסריטאי וסופר. באמתחתו שני פרסי אופיר (האוסקר הישראלי) על התסריט הטוב ביותר. ריספקט.
בנוסף כתב ארבעה ספרים, אחד מהם הוא סוג של ספר מסע על דרכו בשביל ישראל.
מי אם לא איל, חובב טרקים (שאינו מטייל מספיק, לדבריו), מתאים לדון בנושא כבד משקל כמו ספרי מסע.
בדקנו את הסוגיה מה זה בכלל ספר מסע, איל הציג כמה סופרים גדולים בתחום ואת ספרי המסע שלהם והביא נגיעות קטנטנות של קטעים מתוך הספרים. גלשנו לכיוונים שונים ודיברנו על סיפרו העתידי העוסק גם הוא במסעות (פיקטיביים) בעולם וקינחנו בקטע מדברי מתוך קונגלומרט, סיפרו האחרון של איל.
ספרים שניסקרו:
מסע חיפושים - עם חברים, באמצע החיים, לאורך שביל ישראל - איל חלפון
Wild - Sheryl Strade
A Walk in the Woods - Bill Bryson
The Placed in Between - Rory Stewart
The Old Ways, Underland - Robert Macfarlane
הרים ונהרות לעולם - דן דאור
קונגלומרט - איל חלפון
בואו נשים את זה ישר על השולחן, אורן וניצוץ עשו את הפיסיטי. לאט, אחרונים מכולם, אבל סיימו אותו - בלי להיות טיילי על ובלי ניסיון עצום בטרקים. חצי שנה של הליכה רציפה על השביל הארוך החזק בעולם.
אבל הסיפור האמיתי הוא הזוגיות המופלאה שלהם והיכולת לצלוח סיטואציה אינטנסיבית של חצי שנה של להיות אחד עם השני סביב השעון.
איך הם הצליחו לעשות את זה ולהישאר יחד. ללא ספק הפרק הכי מצחיק של הפודקאסט. נישארתי עם רצון עז לחבק אותם חזק.
הדרך של דן ליאור הובילה ממסע למסע. הגילוי של מסעות רגליים בטבע הביא אותו להבנה שזה המקום שלו וחלק משמעותי מחייו יהיה כרוך בטבע ושהייה בחוץ. אל כל אלה הוא חיבר את הצילום. בעבודה עצמית סיזיפית הוא בנה לעצמו שפה צילומית ונראטיב אישי שמייצג את הרצון שלו לתעד בדרך ייחודית משלו. עולם התיעוד של הרפתקאות קצרות גילגל אותו אט אט אל הסיפור העיקרי של חייו שלקח 6 שנים תמימות כדי להשלים אותו. מסע בפני עצמו שמרכזו מרדף אחרי סופות טורנדו בתא שטח שכוח אל באמריקה, מקום המושך אליו רודפי סערות, החזקות ביותר על פני כדור הארץ. מדובר באנשים שמחפשים באובססיה את הטורנדו הבא ומשקיעים משאבים אדירים ותשוקה בלתי ניגמרת על פני שנים, כדי לרדוף ולהגיע למרחק נגיעה מסופות אדירות. דן ליאור הפך תוך כדי המסע בעקבות הטורנדו לצידו של מייקל, גיבור הסרט שלו, לצלם של סרט תעודי באורך מלא, כשמצא בעצם את הסיפור המתאים לגמרי במקרה.
כדי להכיר את שפת הצילום של דן ממליץ להציץ בערוץ הסרטים שלו, שם תוכלו לראות חלק מהסרטים המוזכרים בפרק.
Www.vimeo.com/danlior
ברשימת אנשי הקשר שלי בטלפון, אלעד בצלאל מופיע כ״אלעד איש הקור״. מה שסיקרן אותי באלעד, מתחילת ההיכרות שלי איתו - היא המשיכה הלא ברורה (לי) למקומות כל כך קיצוניים אקלימית. אלעד בוחר לצעוד באיזורים ארקטיים, בהם טמפרטורות של מינוס 20 הן בשיגרה.
מה מושך את אלעד למקומות האלה, מה נדרש כדי לשרוד בתנאים כל כך קשים ואיך זה שונה מטרקים ״רגילים״. על כך שוחחנו בשיחה מרתקת שפורסת לה בצורה סדורה את אישיותו המיוחדת של אלעד ודרך שלו אל הקטבים.
לתכנן טרק זאת עבודת נמלים של פרטים טכניים שעבור חלק מהאנשים מהווה כבר את אחת החוויות בדרך לטרק.
במשך שנתיים בהם אנחנו פועלים לעזור לאנשים לצאת לטרקים עצמאיים על ידי ליווי בתכנון הטרקים - אני ויחיאל מרצבך צברנו המון ידע וניסיון שהתווסף ליכולת הבסיסית שלנו לתכנן את הטרקים של עצמנו.
מסתבר שלתכנן לאחרים זה לא כמו לתכנן לעצמנו - צריך להיות יותר יסודיים ולהשאיר קצת פחות מהלא ידוע. בפרק הזה בעקבות הצעה של אחד המאזינים אנחנו פורשים עבור כולם המון טיפים ומידע חשוב שיעזור לכם לתכנן לבד את הטרקים שלכם.
רוצים לקבל עיצה או להיעזר בנו לתכנון הטרק שלכם
בפרק דיברנו גם על המוצר המדליק של קוביות דלק מוצק שמשמשות תחליף לגז שאפשר לקחת במטוס
יש שיגידו שיורם חן פיצח את השיטה. יש פה יותר נכון הרבה שיטות - הוא בעצמו מגדיר את עצמו כאחד שיודע בעיקר להיות בחוץ ואת זה הוא עושה ברגל, על אופניים וקשור לכל מני מצוקי סלע.
כך מצא את עצמו מסתובב כל פעם ביעדים חדשים, חוקר מסלולים שלא עשו לפניו וסולל את הדרך לאנשים באו אחריו או באו איתו. יותר מזה שהוא אוהב הרפתקאות, מסתבר שהוא אוהב לקחת אנשים ולהראות להם את הדרך.
אבל בדרך כלל זה לא יהיה משהו שגרתי ומיינסטרימי, הראש שלו רוקח המצאות כל פעם מחדש.
כך הוא תר את הגלובוס אבל מרכז הכובד שלו נע בין המדבר הישראלי להרים הגדולים של צפון איטליה, שעדין מהלכים עליו קסם גם אחרי שנים רבות.
כל זה הוא רק תפאורה, רצינית אולי, למשימה הגדולה של חייו - לתת לאנשים מיוחדים את ההזדמנות להראות שגם הם יכולים - ממש כמו כל אחד אחר. תגידו לו שזה בלתי אפשרי וזה רק מדרבן אותו למצוא את הדרך.
בפרק היובל (!!!), 50, אני מארח את גיא שילה, האיש שהקים קהילת ענק של מעל מאתיים אלף איש ואישה שאוהבים את סיני. היא אכן מכונה קהילת אוהבי סיני ותוכלו למצוא אותה בפייסבוק.
גיא נטש עובדה של עורך דין כדי להתחבר למה שבאמת מלווה אותו כל חייו וזה המסעות לסיני. רוב הישראלים יגיעו לחופי סיני, אולם האהבה של גיא מתחלקת בין החופים וההרים העצומים של סיני בהם הוא משוטט מילדותו.
במשך השנים יצר קשרי ידידות ייחודיים עם הבדואים של דרום סיני שהינם חלק בלתי נפרד מהמסעות שלו אליהם הוא לוקח הרבה מטיילים אחרים.
גיא שב וחוזר פעם אחר פעם לסיני על כל גווניה ונראה שהרעב שלו לחצי האי המופלא הזה אינו נעלם.
בפרק לפנינו הוא פורש את כל הקשר המיוחד שלו עם סיני על כל חלקיה
שחר אלוש הוא טרקר אולטימטיבי
הוא מזקק את החוויות לצורה הגולמית ביותר שלהן ולא נרתע מהתנסויות לא פשוטות. כל דבר מרכיב את החוויה שלו.
מן הראוי להוסיף פה אזהרת טריגר לכמה מהסיפורים שלו שמציגים בצורה באמת אותנטית עד כמה הוא לוקח את החוויות שלו רחוק
יש לו יכולות פיזיות נדירות ואדירות שמגיעות כדי לשרת את התאווה הבלתי ניגמרת שלו לגמוע קילומטרים ולייצר מסעות שבנויים לאוו דווקא על מסלולים שמישהו אחר תיכנן. הוא יקח מפה, ילמד אותה לעומק וימצא את המסלול הכי טוב בשבילו שיקח אותו לרוב לפיסגת ההר הגבוה ביותר במדינה שהוא מבקר בה - ויש 100 מדינות כאלה שעברו תחת רגליו.
בפרק הזה הוא מצליח להעביר יפה עד כמה חוויות תלויות אך ורק בשרשרת של אירועים ייחודית שמתרחשת בצורה חד פעמית במהלך הטרק שלך. שום דבר לא יהיה דומה לזה ואין טעם להשוות טרקים על בסיס מדינות או מסלולים אלא רק לפי צבירת הסיפורים וההפתעות שקרו בדרך - יש לו מאות כאלה
לפעמים נראה שטרקים בהרים מיועדים רק למיטיבי לכת. ההרים הם באמת משהו שבמיוחד לנו, ישראלים, נטולי תרבות הררית מפותחת, נראים קצת מאיימים, בטח דורשים ניסיון והבנה - כי זה מאד שונה מהתוואי הטופוגרפי השכיח בארץ.
רז פישביין אימבר רואה את זה אחרת. במקום לדאוג לאלה המסוגלים במילא לפתור לעצמם את הבעיות ההרריות, הוא החליט להנגיש את הדרך דווקא לאלו שאינם ספורטאי על, אלה שנמצאים פחות בכושר שיא, אלה שאוהבים ללכת, אבל בקטנה.
כשרז גילה את חווית הטרקים בין בקתות באירופה הוא כל כך התלהב מהקונספט, שהחליט שחשוב להביא לשם גם אנשים שלא יודעים איך לעשות את זה בעצמם.
מהיותו סופר יסודי, הוא חיבר הבנת מפות עמוקה לסיורי עומק בשטח ובנה טרקים מקוריים בין בקתות שיאפשרו ימים יחסית קלים עם טיפוס מצטבר צנוע בסביבה שתהיה בטוחה גם להלכים ״לא מקצועיים״.
במקביל הוא הלך את ה-PCT לכל אורכו, ברצף, בגיל 50, וגם עזב עבודה יציבה ברפאל לטובת הדרכת טרקים. למרות מה שנכתב כאן, הוא גם הראשון בעולם להוציא קבוצות מאורגנות למקטע היפה ביותר על ה-PCT ובהחלט אחד הקשים. איזור הסיירה נבאדה ההררי, על ה-John Muir Trail, טרק קשוח ללא נקודות הצטיידות, שדורש נשיאת ציוד במשקל 15 ק״ג על הגב כולל ציוד שינה מלא. אם נראה לכם שאף אחד לא יבוא לזה, אז השנה תהיה כבר הפעם השניה שהוא ממלא משתתפים למסע הקשה הזה בקצה השני של העולם.
האתר של רז: