ישראל מספרים תהלת ד', כח גבורה העליונה, במלא תפארת מעשיו בכל מקומות ממשלתו, מעולם ועד העולם, (נחמיה ט ה): "ומרומם על כל ברכה ותהלה", זהו גורל ישראל. ישראל מכיר הוא את כח מעשי ד', ישראל מכיר ומעיד עדות אל גבור יוצר כל לבדו, (ישעיהו מג יב): "ואתם עדי נאם ד' ואני אל". מלא הוא ישראל מאור הגבורה והתפארת העליונה, שהכרתן מלאה חיי חכמת עולמים, חיי חסד ואהבת כל הבריות, חיי פאר מקדושים. ישראל עומד הוא בקרן אורה זו ברוחו, בחיי כל נשמה בפרטיות ובחיי האומה כולה, בבנינה, בדורותיה, בשאיפת שיגוב פאר זיו הדר כוננניות מלכותה, בהיכל קדש מקדשה, בלהט אש חיי נעוריה, (תהלים קמד יב): "אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם, בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל", וחפץ רכושה ועשרה (תהלים קמד): "מזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן, צאננו מאליפות מרובבות בחוצותינו, אלופינו מסובלים, אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו, אשרי העם שככה לו, אשרי העם שד' אלהיו". והעם אשר ד' אלהיו יודע לספר כח מעשי ד', יודע לספר, שאלהי ישראל אלה עולם הוא, בורא שמים וארץ ושהכל ברא לכבודו, וכבודו כבוד כל עולמים, חיי כל עולמים, וחקר כבודו כבוד. וידיעתו זאת היא תכונת רוחו, מורשת אבותיו והכרתו הפנימית, חודרת בו בכל לב ובכל נשמה, אחוזה, קשורה ודבוקה, בנעימת אמונתו, אמונת אומן, בבירור תולדתו, בנצחונותיו על כל, בסגולת קיומו ועמדתו נגד צריו הרבים, אשר המה כשלו ונפלו והוא קם והתעודד. ויותר מכל חרותה ידיעת קדש עולמי עולמים זו בנשמתו הפנימית, בתביעת רוחו, בזהר שירתו, בהתגלמות חייו, מותאמת לאֹפי מוסרו, לתכנית מדיניותו, והיא יסוד כל שאיפותיו. והאמת העליונה הואת היא מקוממת את כל היקום, כל יציר נברא ממנה חי, הכל מכחה ישתלם, כל הנופלים יקומו על ידה, כל עשוקי כח, כל רצוצי משפט ישובו וינהרו מזיוה, כל טבועי שאול בחילה יעלו ויעמדו במרחב, כל זהומי כל תמונה סוררה, כל החשוכים על ידי כל סכלות וכל תעוב, - על-ידי אור עולמי אין קץ זה יביטו וינהרו. אור ישראל זורח והולך ואור, מפעם בקרב נשמתו את הלמות גאולתו. (תהילים קי״א:ו׳-ז׳): "כח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גוים. מעשי ידיו אמת ומשפט, נאמנים כל פקודיו סמוכים לעד לעולם, עשוים באמת וישר, פדות שלח לעמו, צוה לעולם בריתו, קדוש ונורא שמו". וגבורת אלהי עולם אלהי ישראל, אדון כל העולמים, מתברכת ומתגברת בתועפות הופעותיה ברוממות קרנם של ישראל, ביסוד האומה היא זורחת ומופיעה, בתאות גאולתה היא חיה ומתעוררת, - האל, הבורא היוצר, הקורא כל יש מאין, הנוטה צפון על תהו[1], (תהילים צ׳:א׳-ב׳ה ד): "אשר בידו מחקרי ארץ ותועפות הרים לו", (דברים לג כז): "מעונה אלהי קדם". (תהלים צ): "מעון אתה היית לנו בדור ודור, בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל, ומעולם עד עולם אתה אל". ותפארת אל זאת, כתר מלכות אלהים חיים, בישראל היא שרויה. אין עם ולשון בעולם שיוכל להגות ברוחו אמת חודרת תבל ומלאה זאת. עד מתי עוזך בשבי ותפארתך ביד צר. עוררה גבורתך אל אלהים עליון. (תהלים פ ג): "לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו". הושיעה את עמך ופדה גוי ואלהיו, ופדה תפדה, כי גואל חזק אתה. (ירמיהו י ז): "כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך", (ירמיהו י ו): "מאין כמוך ד' גדול אתה וגדול שמך בגבורה". (תהלים פט): "מי כמוך חסין יה ואמונתך סביבותיך. אתה מושל בגאות הים, בשוא גליו אתה תשבחם. אתה דכית כחלל רהב, בזרע עזך פזרת אויביך. לך שמים אף לך ארץ, תבל ומלאה אתה יסדתם. צפון וימין אתה בראתם, תבור וחרמון בשמך ירננו". (תהלים פט יט): "כי לד' מגננו, לקדוש ישראל מלכנו", (תהלים צו ה): "כי כל אלהי העמים אלילים וד' שמים עשה".
בגדולת העולם, בהופעת הזיו של קדושת ישראל ברוממותו, אין אחיזה לכל זונים, לכל העומדים מבחוץ, לבסס איזה מוסד הדוחק רגלי אור ישראל, לבצר איזו הארה מיסתית, מכונה אמונית, אשר תוכל עמוד חוץ ממציאות האומה, כבודה ושפעת יקרת קדשה. כי האור העליון וזיו היחוד המאוחד, שיסודו העליון, אור האמת בבחירתו, חי בו, הרי הוא קשור בסגולת ישראל, (במדבר כג כא): "ד' אלהיו עמו ותרועת מלך בו". מירידת העולם והשפלת הנשמה הישראלית נפרד היחוד העליון ממקור אחדותו ועלה למעלה להרקיע לשחקים. בעולם החיים לא יופיע כי אם נגהי הזהרורית של היחוד התחתון, הנשאב מהבורות השאובים ויד זרים בו נוגעת. וכנסת ישראל תחיל תזעק בחבלית: אוי נא לי, כי עיפה נפשי. רזי תורה לחיצונים נמסרו. התורה נשרפת, גויליה נשרפים ואותיות פורחות[1], ולבני ציון היקרים אפר תחת פאר הושם. קמים נבוני לבב בחצות לילה וידיהם על חלציהם כיולדה: על צרת העולם, צרת ישראל, צרת השכינה, צרת התורה, הם בוכים ומבכים. ויודעים הם ומכירים את עמק הצער במקורו ובתולדותיו, יודעים הם, שכל הצרות והמחשכים, כל נהרי נחלי הדמים הנשפכים, כל התלאות והנדודים, כל הבוז והמשטמה, כל הרשעה והזוהמא, אינם אלא תולדה קלושה מהד הקול של אותו הצער העליון, צער השמים, צער השכינה, צער האידיאליות המהותית בהפרדה ממקור תענוגיה, והאידיאליות העליונה ברוחם של הבריות ובחירת האדם, תשובת ישראל ורוממות אצילות הרוח הרציני, היא קשורה. והם קוראים לתשובה, ואנו ליה ועינינו ליה[2].
251030.shaar hapsukim p.36
ישראל מספרים תהלת ד', כח גבורה העליונה, במלא תפארת מעשיו בכל מקומות ממשלתו, מעולם ועד העולם, (נחמיה ט ה): "ומרומם על כל ברכה ותהלה", זהו גורל ישראל. ישראל מכיר הוא את כח מעשי ד', ישראל מכיר ומעיד עדות אל גבור יוצר כל לבדו, (ישעיהו מג יב): "ואתם עדי נאם ד' ואני אל". מלא הוא ישראל מאור הגבורה והתפארת העליונה, שהכרתן מלאה חיי חכמת עולמים, חיי חסד ואהבת כל הבריות, חיי פאר מקדושים. ישראל עומד הוא בקרן אורה זו ברוחו, בחיי כל נשמה בפרטיות ובחיי האומה כולה, בבנינה, בדורותיה, בשאיפת שיגוב פאר זיו הדר כוננניות מלכותה, בהיכל קדש מקדשה, בלהט אש חיי נעוריה, (תהלים קמד יב): "אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם, בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל", וחפץ רכושה ועשרה (תהלים קמד): "מזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן, צאננו מאליפות מרובבות בחוצותינו, אלופינו מסובלים, אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו, אשרי העם שככה לו, אשרי העם שד' אלהיו". והעם אשר ד' אלהיו יודע לספר כח מעשי ד', יודע לספר, שאלהי ישראל אלה עולם הוא, בורא שמים וארץ ושהכל ברא לכבודו, וכבודו כבוד כל עולמים, חיי כל עולמים, וחקר כבודו כבוד. וידיעתו זאת היא תכונת רוחו, מורשת אבותיו והכרתו הפנימית, חודרת בו בכל לב ובכל נשמה, אחוזה, קשורה ודבוקה, בנעימת אמונתו, אמונת אומן, בבירור תולדתו, בנצחונותיו על כל, בסגולת קיומו ועמדתו נגד צריו הרבים, אשר המה כשלו ונפלו והוא קם והתעודד. ויותר מכל חרותה ידיעת קדש עולמי עולמים זו בנשמתו הפנימית, בתביעת רוחו, בזהר שירתו, בהתגלמות חייו, מותאמת לאֹפי מוסרו, לתכנית מדיניותו, והיא יסוד כל שאיפותיו. והאמת העליונה הואת היא מקוממת את כל היקום, כל יציר נברא ממנה חי, הכל מכחה ישתלם, כל הנופלים יקומו על ידה, כל עשוקי כח, כל רצוצי משפט ישובו וינהרו מזיוה, כל טבועי שאול בחילה יעלו ויעמדו במרחב, כל זהומי כל תמונה סוררה, כל החשוכים על ידי כל סכלות וכל תעוב, - על-ידי אור עולמי אין קץ זה יביטו וינהרו. אור ישראל זורח והולך ואור, מפעם בקרב נשמתו את הלמות גאולתו. (תהילים קי״א:ו׳-ז׳): "כח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גוים. מעשי ידיו אמת ומשפט, נאמנים כל פקודיו סמוכים לעד לעולם, עשוים באמת וישר, פדות שלח לעמו, צוה לעולם בריתו, קדוש ונורא שמו". וגבורת אלהי עולם אלהי ישראל, אדון כל העולמים, מתברכת ומתגברת בתועפות הופעותיה ברוממות קרנם של ישראל, ביסוד האומה היא זורחת ומופיעה, בתאות גאולתה היא חיה ומתעוררת, - האל, הבורא היוצר, הקורא כל יש מאין, הנוטה צפון על תהו[1], (תהילים צ׳:א׳-ב׳ה ד): "אשר בידו מחקרי ארץ ותועפות הרים לו", (דברים לג כז): "מעונה אלהי קדם". (תהלים צ): "מעון אתה היית לנו בדור ודור, בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל, ומעולם עד עולם אתה אל". ותפארת אל זאת, כתר מלכות אלהים חיים, בישראל היא שרויה. אין עם ולשון בעולם שיוכל להגות ברוחו אמת חודרת תבל ומלאה זאת. עד מתי עוזך בשבי ותפארתך ביד צר. עוררה גבורתך אל אלהים עליון. (תהלים פ ג): "לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו". הושיעה את עמך ופדה גוי ואלהיו, ופדה תפדה, כי גואל חזק אתה. (ירמיהו י ז): "כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך", (ירמיהו י ו): "מאין כמוך ד' גדול אתה וגדול שמך בגבורה". (תהלים פט): "מי כמוך חסין יה ואמונתך סביבותיך. אתה מושל בגאות הים, בשוא גליו אתה תשבחם. אתה דכית כחלל רהב, בזרע עזך פזרת אויביך. לך שמים אף לך ארץ, תבל ומלאה אתה יסדתם. צפון וימין אתה בראתם, תבור וחרמון בשמך ירננו". (תהלים פט יט): "כי לד' מגננו, לקדוש ישראל מלכנו", (תהלים צו ה): "כי כל אלהי העמים אלילים וד' שמים עשה".
"Thus the heavens and the earth were finished"
The spiritual intention of this passage is to help us recognize that the Torah is not a book about morals, values, and ethics. The Torah is the actual channel and portal by which we connect to the Light of The Creator. This awareness gives us the ability to activate the Torah's spiritual powers. When we study the Torah, it becomes a vehicle by which we literally elevate into the Upper Worlds.
Bereshit B: Verse 176
ויכלו השמים והארץ וכל צבאם, רבי אלעזר פתח, מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׂר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם, ת"ח קב"ה בָּרָא לְבַר נָשׂ בְּעָלְמָא, וְאַתְקֵין לֵיהּ לְמֶהֱוֵי שְׂלִים בְּפוּלְחָנֵיהּ, וּלְאִתְתַּקָּנָא אָרְחוֹי, בְּגִין דְּיִזְכֵּי לִנְהוֹרָא עִלָּאָה, דְּגָנִיז קב"ה לְצַדִּיקַיָּיא, כד"א עַיִן לֺא רָאָתָה אֱלֺהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׁה לִמְחַכֵּה לוֹ.
"Thus the heavens and the earth were finished, and all their hosts" (Beresheet 2:1). Rabbi Elazar quoted, "How great is Your goodness which You have laid out for those who fear You. You have wrought for them who put their trust in You, before the sons of men" (Tehilim 31:20). Come and behold: The Holy One, blessed be He, created man in the world. He gave him the abilities to perfect himself in His service and to correct his ways so as to merit the supernal light that the Holy One, blessed be He, saved for the righteous. As it is written: "neither has the eye seen, that Elohim, besides You" (Yeshayah 64:3) ALLUDING TO THE STORED LIGHT. The words, "should do such a thing for him that waits for Him," REFER TO THE RIGHTEOUS.
Bereshit B: Verse 177
וּבַמֶּה יִזְכֵּי לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְהַהוּא נְהוֹרָא, בְּאוֹרַיְיתָא. דְּכָל מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא בְּכָל יוֹמָא, יִזְכֵּי לְמֶהֱוֵי לֵיהּ חוּלְקָא בְּעַלְמָא דְאָתֵי, וְיִתְחַשֵׁב לֵיהּ כְּאִלּוּ בָאנֵי עָלְמִין, דְּהָא בְּאוֹרַיְיתָא אִתְבְּנֵי עַלְמָא וְאִשְׁתַּכְלֵל, הה"ד ה' בְּחָכְמָה יָסַד אֶרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה, וּכְתִיב וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם, וְכָל דְּאִשְׁתַּדֵּל בָּהּ, שַׁכְלֵיל עָלְמִין, וְקַיֵּים לֵיהּ, וְתָּא חֲזֵי, בְּרוּחָא עֲבִיד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא, וּבְרוּחָא מִתְקַיְימָא, רוּחָא דְּאִינוּן דְּלָעָאן בְּאוֹרַיְיתָא, וְכָל שֶׁכֵּן רוּחָא דְּהֶבֶל דְּרַבְיֵי דְּבֵי רַב.
And how can one merit this STORED light? THE ANSWER IS, only through CONSTANT OCCUPATION WITH Torah. He who occupies himself with Torah every day merits a place in the World to Come, and it is considered as if he had built worlds. Through Torah, the world was built and completed. Thus, the words, "Hashem founded the earth with wisdom, He established the heavens with understanding" (Mishlei 3:19), REFER TO THE WISDOM AND UNDERSTANDING FOUND IN TORAH. And it is also written, "And I was by Him, as a nurseling (Heb. amon); and I was daily His delight" (Mishlei 8:30), WHICH MEANS THAT TORAH WAS HIS CRAFTSMANSHIP (HEB. UMANUT) IN CREATING THE WORLD. Thus, whoever is occupied IN TORAH completes and preserves the worlds. Come and behold: The Holy One, blessed be He, made the world by a breath and by a breath it is preserved. IT IS PRESERVED BY the breath of the mouths of those who study Torah. It is preserved even more by the breath of the children in the houses of learning, BECAUSE THE WORLD IS PRESERVED BY IT.
251005.Sukkot
אורות מאופל, המלחמה, א׳כשיש מלחמה גדולה בעולם מתעורר כח משיח. עת הזמיר הגיע, זמיר עריצים, הרשעים נכחדים מן העולם והעולם מתבסם, וקול התור נשמע בארצנו. היחידים הנספים בלא משפט, שבתוך המהפכה של שטף המלחמה, יש בה ממדת מיתת צדיקים המכפרת, עולים הם למעלה בשורש החיים ועצמות חייהם מביא ערך כללי לטובה ולברכה אל כלל בנין העולם בכל ערכיו ומובניו. ואח"כ כתום המלחמה מתחדש העולם ברוח חדש ורגלי משיח מתגלים ביותר, ולפי ערכה של גודל המלחמה בכמותה ואיכותה ככה תגדל הצפיה לרגלי משיח שבה. מלחמת עולם של עכשיו צפיה נוראה גדולה ועמוקה יש בה, מצורף לכל גלגולי הזמנים והוראת קץ המגולה של התישבות ארץ ישראל. בדעה גדולה, בגבורה עצומה, ובהגיון עמוק וחודר, בתשוקת אמת וברעיון בהיר, צריכים לקבל את התוכן הנשא של אור ד' המתגלה בפעולה נפלאה בעלילות המלחמות הללו ביחוד. "בעל מלחמות זורע צדקות, מצמיח ישועות, בורא רפואות, נורא תהלות, אדון הנפלאות, המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו מהרה לאורו"[1].
פעולת רוח הקדושה הנקלטת בארץ ישראל פועלת היא תדיר, גם אם נזדמן הדבר ויצא האדם חוצה לארץ, על ידי טעות או על ידי איזו סבה מוכרחת. הרי גם הנבואה כשחלה כבר בארץ ישראל אינה פוסקת גם בחוץ לארץ. (מועד קטן כה, א): "תוכן היה היה דבר ד' אל יחזקאל בארץ כשדים ... היה, מפני שהיה כבר". שפעת הקדש, שהותחלה בארץ ישראל, מלקטת היא את כל ברורי הקדש הנמצאים בחוץ לארץ בכל המעמקים, ומקרבתם בכחה המושך אליה. כל מה שקשה יותר לסבול את אויר חוץ לארץ, כל מה שמרגישים יותר את רוח הטומאה של אדמה טמאה, זהו סמן לקליטה יותר פנימית של קדושת ארץ ישראל, לחסד עליון, אשר לא יעזב ממנו מי שזכה להסתופף בצלצח של ארץ חיים, גם בהתרחקו ונודו, גם בגלותו וארץ נדידתו. הזרות שמרגישים בחוץ לארץ הרי היא מקשרת יותר את כל חשק הרוח הפנימי לארץ ישראל וקדושתה, הצפית לראותה מתגברת וציור חקיקת תבנית הקדש של ארץ אשר עיני ד' בה תמיד, מראשית השנה עד אחרית שנה, מתעמקת יותר ויותר, ועומק תשוקת הקדש של חבת ציון, של זכירת הארץ, שכל חמודות בה קשורות, כשהיא מתגברת בנשמה, אפילו יחידית, הרי היא עושה פעולת נביעה מעינית לכל הכלל, לרבבות נשמות הקשורות עמה, וקול שופר של קבוץ נדחים מתעורר ורחמים רבים מתגברים, ותקות חיים לישראל מתנוצצת, וצמח ד' הולך ופורח, ואור ישועה וגאולה מתפצל ומתפשט, כשחר פרוש על ההרים.
מלאה היא הנשמה אותיות מלאות אור חיים, מלאות דעה ורצון, מלאות רוח הבטה ומציאות מלאה. מזוהר האותיות החיות הללו מתמלאות זיו חיים כל יתר הדרגות אשר לבנין החיים, אשר לכל שדרות הרצון, הדעה והמפעל, לרוח ונשמה, בכל ערכיהם. כשנגשים למצוה, המצוה היא תמיד מלאת זיו חיים של כל עולמים, מלאה היא כל מצוה אותיות גדולות ונפלאות, מכל תרי"ג מצות התלויות בכל מצוה מכל חיי העולמים שבסוד האמונה. זיו אור אלהים חיים, אור חי העולמים, חי בכל נעם בהוד כל מצוה. תיכף בגשתנו למצוה לעשותה מתגדלות כל האותיות החיות שבמהותנו, אנו מתגדלים ומתגברים, מתעצמים באור חיים והויה עליונה, מפוארה ועשירה עושר קדש עולמים, ובאור תורה וזיו חכמה. נוהרות עלינו אותן האותיות של מקורות התורה, ולעומתם מתנשאות אותיות החיים המלאות זיו ואור פנימי שבמהותנו, ותסיסה הרת- עולמים מתהוה. עז חדות נעם, גבורת קודש וששון עדנים, מתהוה ברוחנו פנימה, ובכל היקום מתחדש אור וחיים.
אורות מאופל, ארץ ישראל, א׳אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינֶנָּהּ דָּבָר חִיצוֹנִי, קִנְיָן חִיצוֹנִי לָאֻמָּה, רַק בְּתוֹר אֶמְצָעִי לַמַּטָּרָה שֶׁל הַהִתְאַגְּדוּת הַכְּלָלִית וְהַחְזָקָת קִיוּמָהּ הֶחָמְרִי אוֹ אֲפִלּוּ הָרוּחָנִי. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא חֲטִיבָה עַצְמוּתִית קְשׁוּרָה בְּקֶשֶׁר חַיִּים עִם הָאֻמָּה, חֲבוּקָה בִּסְגֻלוֹת פְּנִימִיּוֹת עִם מְצִיאוּתָהּ. ומתוך כך אי אפשר לעמוד על התוכן של סגולת קדושת ארץ ישראל, ולהוציא לפועל את עומק חבתה, בשום השכלה רציונלית אנושית כי אם ברוח ד' אשר על האומה בכללה, בהטבעה הטבעית הרוחנית אשר בנשמת ישראל, שהיא ששולחת את קויה בצבעים טבעיים בכל הארחות של ההרגשה הבריאה, ומזרחת היא את זריחתה העליונה על פי אותה המדה של רוח הקדושה העליונה, הממלאת חיים ונעם עליון את לבב קדושי הרעיון ועמוקי המחשבה הישראלית. המחשבה על דבר ארץ ישראל, שהיא רק ערך חיצוני כדי העמדת אגודת האומה, אפילו כשהיא באה כדי לבצר על ידה את הרעיון היהדותי בגולה, כדי לשמור את צביונו ולאמץ את האמונה והיראה והחזוק של המצות המעשיות בצורה הגונה, אין לה הפרי הראוי לקיום, כי היסוד הזה הוא רעוע בערך איתן הקודש של ארץ ישראל. האמוץ האמתי של רעיון היהדות בגולה בא יבא רק מצד עמק שקועו בארץ ישראל, ומתקות ארץ ישראל יקבל תמיד את כל תכונותיו העצמיות. צפית ישועה היא כח המעמיד של היהדות הגלותית, והיהדות של ארץ ישראל היא הישועה עצמה.
על ידי התרחקות מהכרת הרזים באה ההכרה של קדושת ארץ ישראל בצורה מטושטשת. על ידי ההתנכרות אל סוד ד' נעשות הסגולות העליונות של עמק החיים האלהיים לדברים טפלים שאינם נכנסים בעמק הנשמה, וממילא יחסר הכח היותר אדיר בנשמת האומה והיחיד, והגלות מוצאת היא חן מצד עצמותה; כי למשיג רק את השטח הגלוי לא יחסר שום דבר יסודי בחסרון הארץ והממלכה וכל תכני האומה בבנינה. יסוד צפית הישועה הוא אצלו כמו ענף צדדי שאיננו יכול להתקשר עם עומק הכרת היהדות, וזה בעצמו הוא הדבר המעיד על חסרון-ההבנה שיש בשיטה-מעטת הלשד כזאת. לא שוללים אנחנו כל מין ציור והבנה המיוסד על ישרות ורגשי דעה ויראת שמים באיזו צורה שהיא, רק את אותו הצד ששיטה כזאת תחפוץ לשלול את הרזים ואת השפעתם הגדולה על רוח האומה, כי זהו אסון שאנו חיבים ללחום אתו, בעצה ובתבונה, בקדושה ובגבורה.
המשך אורות מאופל, המלחמה, א׳בדעה גדולה, בגבורה עצומה, ובהגיון עמוק וחודר, בתשוקת אמת וברעיון בהיר, צריכים לקבל את התוכן הנשא של אור ד' המתגלה בפעולה נפלאה בעלילות המלחמות הללו ביחוד. "בעל מלחמות זורע צדקות, מצמיח ישועות, בורא רפואות, נורא תהלות, אדון הנפלאות, המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו מהרה לאורו"[1].אורות מאופל, המלחמה, ב׳אנו מסתכלים בדורות הראשונים, המסופרים בתורה, בנביאים ובכתובים, אותם הדורות שהיו עסוקים במלחמה - והם הם הגדולים שאנו מתיחסים אליהם בידידות וגדולת קודש. הננו מבינים, שהזיק הנשמתי הוא היסוד: אותו מעמד העולם, שהלך במרוצתו אז, שהיתה המלחמה כל כך נחוצה בו, הוא גרם להופיע את אלה הנשמות, שהרגשתן הפנימית בתוכן שלם היתה. מלחמת קיומם, קיום האומה, מלחמת ד' היתה בהכרה פנימית. עזיזים היו ברוחם וידעו בעמק החשך לבחור בטוב ולסור מן הרע, (תהלים כג ד): "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע". כשאנו מתבוננים אליהם, הננו, בכל ההופעה הרוחנית שאנו כל כך שוקקים לה, משתוקקים לאמוצם, לכח החיים החטוב והגבוש, האיתן והמוצק, ששכן בקרבם, ומתוך תשוקה זו, כחנו הרוחני מתאמץ וכח גבורתנו מתעדן, ואותן הנשמות החזקות חוזרות לחיות בנו כימי עולם.
בנין העולם, המתמוטט כעת לרגלי הסערות הנוראות של חרב מלאה דם, דורש הוא את בנין האומה הישראלית. בנין האומה והתגלות רוחה הוא ענין אחד וכולו הוא מאוחד עם בנין העולם, המתפורר ומצפה לכח מלא אחדות ועליוניות, וכל זה נמצא בנשמת כנסת ישראל. רוח ד' מלא בה, רוח שם מלא בקרבה, ואי-אפשר לרוח אדם, שהרגשת נשמתו פועמת בו, להיות שוקט בשעה גדולה זו, מבלי לקרא לכל הכחות הצפונים באומה: עורו וקומו על תפקידכם. קול ד' קורא בכח, ומתוכיות נשמתנו ומתנועות החיים
אנו מבחינים אותו. ישראל מוכרח לחשוף את מקור חייו, לעמוד הכן על רגלי אפיו הרוחני, "מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו" – "אומה היודעת אופיה של אלהיה". התרבות העולמית מתנודדת, רוח האדם נחלש, מחשכים מכסים את כל העמים, "החשך יכסה ארץ וערפל לאומים". והשעה הגיעה, אור עולם, אור אלהים אמת, אור אלהי ישראל, המתגלה על-יד עמו, עם פלאים, צריך הוא להתגלות בהכרה, וההכרה צריכה לבא באומה פנימה, להכיר את האחדות של כחותיה היא, להכיר את ד' השוכן בה. והכירה כי יש אלהים בקרבה, תכיר איך לחשוף את מבוע חייה, תדע להעמיד חזון עמדתה על מקורה העצמי. לא לשאב מבארות זרים היא קרואה כי-אם לדלות ממעמקיה. תדלה רצון מעמק תפלתה, חיים מבאר תורתה, אומץ משורש אמונתה, סדור מישר שכלה, גבורה מעז רוחה, וכל העולה על שפרירי שמה, הכל מרוח אלהים המרחפת על מלא היקום מימי בראשית עד אחרית. "כי אני אתכם נאם ד' צבאות, את הדבר אשר כרתי אתכם בצאתכם ממצרים, ורוחי עומדת בתוככם, אל תיראו".
כל התרבויות שבעולם יתחדשו על-ידי חידוש רוחנו, כל הדעות יתישרו, כל החיים יאורו בשמחת לידה חדשה בהתקוממותנו, כל האמונות ילבשו בגדים חדשים, יסירו את הבגדים הצואים מעליהן ויתלבשו בלבושי יקר, יזניחו את כל פיגול, כל טמא וכל תיעוב שבקרבם, ויתאחדו לינק מטללי אורות הקדש, אשר הוכנו מאז לכל גוי וכל אדם בבאר ישראל. ברכת אברהם לכל גויי הארץ תחל את פעולתה בתקף ובגלוי, ועל-פי יסודה יחל, מחדש, בניננו בארץ ישראל. החורבן העכשוי הוא הכנת תחיה חדשה, עמוקה ואופיית. אור חסד עליון מנתוצץ. שם ד' אהיה אשר אהיה הולך ומתגלה. הבו גדל לאלהינו.
251216.OROT ch5
251209.OROT p124 ver7 line9
251208.OROT ver7 line8
251217.OROT
The Power of Blessing is the final necessary stage for any endeavor. Blessing assures that positive energy remains constant and consistent.
Focused visual connection with the Zohar's text arouses and imbues the Power of Blessing into our lives, especially in the areas of greatest need.
Bereshit B: Verse 180
וַיְכַל אֱלֹקִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, דָּא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, דְּאִיהוּ יוֹם שְׁבִיעִי, וּבֵיהּ אִשְׁתַּכְלֵל עָלְמָא, דְּאִיהוּ קִיּוּמָא דְּכֹלָּא. מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וְלֹא כָּל מְלַאכְתּוֹ, דְּהָא תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, אַפֵּיק כֹּלָּא, בְּתוֹקְפָא דִּכְתַב דִּנְפַק מֵחָכְמְתָא.
"And Elohim ended by the seventh day" (Beresheet 2:2), alludes to the Oral Torah, NAMELY MALCHUT, the seventh day. ZEIR ANPIN CONTAINS SIX DAYS, AND THE NUKVA, WHICH IS MALCHUT, IS THE SEVENTH. On the seventh day, the world was completed, and all was preserved. It is written: "His work which He had done," and not 'all His work,' because the Written Torah, WHICH IS ZEIR ANPIN, created the world through the power of written words, which are MOCHIN extended from Chochmah. HENCE, THE WORK WAS FINISHED ON THE SEVENTH DAY, WHICH IS MALCHUT, THE NUKVA OF ZEIR ANPIN.
And Elohim ended by the seventh day
The Power of Blessing is the final necessary stage for any endeavor. Blessing assures that positive energy remains constant and consistent.
Focused visual connection with the Zohar's text arouses and imbues the Power of Blessing into our lives, especially in the areas of greatest need.
Bereshit B: Verse 180
וַיְכַל אֱלֹקִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, דָּא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, דְּאִיהוּ יוֹם שְׁבִיעִי, וּבֵיהּ אִשְׁתַּכְלֵל עָלְמָא, דְּאִיהוּ קִיּוּמָא דְּכֹלָּא. מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וְלֹא כָּל מְלַאכְתּוֹ, דְּהָא תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, אַפֵּיק כֹּלָּא, בְּתוֹקְפָא דִּכְתַב דִּנְפַק מֵחָכְמְתָא.
"And Elohim ended by the seventh day" (Beresheet 2:2), alludes to the Oral Torah, NAMELY MALCHUT, the seventh day. ZEIR ANPIN CONTAINS SIX DAYS, AND THE NUKVA, WHICH IS MALCHUT, IS THE SEVENTH. On the seventh day, the world was completed, and all was preserved. It is written: "His work which He had done," and not 'all His work,' because the Written Torah, WHICH IS ZEIR ANPIN, created the world through the power of written words, which are MOCHIN extended from Chochmah. HENCE, THE WORK WAS FINISHED ON THE SEVENTH DAY, WHICH IS MALCHUT, THE NUKVA OF ZEIR ANPIN.
Bereshit B: Verse 181
תְּלַת זִמְנִין הָכָא בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְכַל אֱלֹקִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיִּשְׁבּוֹת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְבָרֶךְ אֱלֹקִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי, הָא תְּלַת, וַיְכַל אֱלֹקִים, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, דָּא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, דְּעִם יוֹם הַשְּׁבִיעִי דָא, אִשְׁתַּכְלֵל עָלְמָא כִּדְקָא אֲמָרָן.
The seventh day was mentioned three times in the text, "And Elohim ended by the seventh day...and He rested on the seventh day... and Elohim blessed the seventh day." "And Elohim ended by the seventh day" refers to the Oral Torah, WHICH IS MALCHUT, THE NUKVA OF ZEIR ANPIN. For by means of the seventh day, the world was finished and completed, as we have said.
Bereshit B: Verse 182
וַיִּשְׁבּוֹת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, דָּא יְסוֹדָא דְעָלְמָא, בְּסִפְרָא דְּרַב יֵיבָא סָבָא דָּא יוֹבְלָא, וְעַל כָּךְ כְּתִיב הָכָא מִכָּל מְלַאכְתּוֹ, דְּכֹלָּא נָפֵיק מִנֵּיהּ. וַאֲנַן, דָּא יְסוֹדָא כִּדְקָאֲמָרָן דְּהָא נַיְיחָא בֵּיהּ הֲוָה, יַתִּיר מִכֹּלָּא.
"And He rested on the seventh day" refers to the foundation of the world. In the book of Rav Yeba Saba, it is written THAT "HE RESTED..." refers to the Jubilee, NAMELY THE ILLUMINATION OF THE LEFT SIDE OF BINAH. Hence, it is written, "from all of His work," because all originates from this. And we say that "AND HE RESTED" alludes to Yesod, not to the Jubilee, because there is more rest in it than in everything else. THAT IS, REST IN THE ILLUMINATION OF YESOD IS MORE REVEALED THAN THE REST IN THE ILLUMINATION OF THE JUBILEE.
Bereshit B: Verse 183
וַיְבָרֶךְ אֱלֹקִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי, דָּא כֹּהֵן גָּדוֹל, דִּמְבָרֵךְ לְכֹלָּא, וְהוּא נָטֵיל בְּרֵישָׁא, דִּתְנַן כֹּהֵן נוֹטֵל בָּרֹאשׁ, וּבִרְכָאן בֵּיהּ שַׁרְיָין לְבָרְכָא. וְאִקְרֵי שְׁבִיעִי. רַבִּי יֵיסָא סָבָא אֲמַר, הָנֵי תְּרֵי, חַד בִּיסוֹדָא דְּעָלְמָא אִיהוּ, וְחַד בְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא.
"And Elohim blessed the seventh day" refers to the High Priest, who blesses all and takes the first share. As we have learned, the priest takes the first share OF ALL FEASTS, and he is blessed. Hence, he can bless OTHERS, and is called the seventh. Rabbi Yesa Saba said that "AND...ENDED" refers to the Yesod (Foundation) of the world, AND "BLESSED" to the central pillar, WHICH IS TIFERET.
250930.Yom Kippur - Aryeh Kaplan
250929.Pinchas v812 - Yom Kippur
The Zohar tells us that Yom Kippur is from the Tree of Life, where no evil has any part. On that day even those people who are under a sentence of judgment are forgiven. We hear about the difference between vows and oaths, and about the iniquities of Yisrael that are purified or whitened through repentance. We learn that on Yom Kippur a Shofar raises up a voice for freedom. There are three grades of worship on that day: thought, speech and deed.
Pinchas: Verse 812
וְאִתְּמַר בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם. וּבֶעָשׂוֹר לַחֺדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה תְּעַנּוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם. תַּקִּינוּ בֵּיהּ ה' עִנּוּיִים, בְּגִין דְּתִתְלַבֵּן ה' זְעֵירָא בְּה' עִלָּאָה, דְּאִיהוּ ה' צְלוֹתִין. לְקַיֵּים בְּיִשְׂרָאֵל, אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ. וְהַאי אִיהוּ רָזָא דְּלָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית, בְּגִין דְּכָל חוֹבִין דְּיִשְׂרָאֵל מָטוּן לְגַבֵּי מַלְכוּת. וּתְשׁוּבָה דְּאִיהִי בִּינָה, מְלַבֶּנֶת לוֹן. בְּגִין דְּאִתְּמַר בָּהּ, הַשּׁוֹכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טוּמְאוֹתָם. וְד' בִּגְדֵי לָבָן, וְד' בִּגְדֵי זָהָב לְמִלְבַּשׁ, יְאֲהדֺוָנָהי.
And it is said about Yom Kippur: "and you shall afflict your souls" (Bemidbar 29:7) AND ALSO: "in the seventh month, on the tenth day of the month, you shall afflict your souls" (Vayikra 16:29). And five afflictions were decreed for it, so that small Hei, WHICH IS MALCHUT, should be purified in upper Hei, WHICH IS BINAH, OF WHOSE LEFT COLUMN, THE AFFLICTIONS ARE DRAWN, which are five prayers, to establish in Yisrael: "though your sins be like scarlet, they shall be as white as snow" (Yeshayah 1:18). And this is the secret of the crimson colored strip, WHICH WAS TIED TO THE DOOR OF THE SANCTUARY FROM INSIDE, WHICH, WHEN THE HE-GOAT REACHED THE WILDERNESS, TURNED WHITE. All the iniquities of the House of Yisrael reach to Malchut; and Repentance, which is Binah, purifies (whitens) them, for it is written about it, ABOUT MALCHUT: I AM HASHEM "that remains among them in the midst of their uncleanness" (Vayikra 16:16). And the four garments of white and the four garments of gold for apparel are THE SECRET OF Yud-Aleph-Hei-Dalet-Vav-Nun-Hei- Yud, WHICH IS THE COMBINATION OF THE LETTERS OF YUD HEI VAV HEI AND THOSE OF ADONAI. FOR THE FOUR GARMENTS OF WHITE ARE THE SECRET OF THE FOUR LETTERS OF YUD HEI VAV HEI WHILE THE FOUR GARMENTS OF GOLD ARE THE SECRET OF THE FOUR LETTERS OF ADONAI.
Pinchas: Verse 813
וְתַקִּינוּ לִתְקוֹעַ שׁוֹפָר בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, לְסַלְּקָא קוֹל דְּאִיהוּ ו', לְחֵרוּת. דְּאִתְּמַר בָּהּ, בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר, בְּא', וּבְו', קְרֵי וּכְתִיב. וַעֲבוֹדַת יוֹם הַכִּפּוּרִים אִיהִי בַּאֲרִיכוּת, וְאִיהִי כְּלִילָא מִתְּלַת דַּרְגִּין, בְּמַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה.
And it was decreed that a Shofar be sounded on Yom Kippur, to raise up a voice, which is Vav OF YUD HEI VAV HEI, NAMELY, ZEIR ANPIN, to freedom, WHICH IS BINAH, about which it is said: "In all their affliction He was afflicted (or: 'there was affliction for (Heb. lo) him')" (Yeshayah 63:9). 'LO' IS with Aleph and Vav, THAT IS, in how it is pronounced and written, FOR IT IS SPELLED WITH ALEPH (NO), ALTHOUGH PRONOUNCED WITH VAV (FOR HIM). FOR "IN ALL THEIR AFFLICTION" ALLUDES TO FIVE AFFLICTIONS AND THE JUDGMENTS WHOSE SOURCE IS IN BINAH, IN ITS LEFT COLUMN. AND IN THE SECRET OF THE SHOFAR BLOWING, ZEIR ANPIN IS ALSO RAISED UP THERE TO BINAH, AND THIS IS WHY THERE ARE TWO VERSIONS OF THE TEXT, AS WRITTEN AND AS READ, WITH AN ALEPH AND WITH A VAV, WHERE THE ALEPH ALLUDES TO BINAH, IN THE SECRET OF TEACH (HEB. ALEPH) BINAH, AND THE VAV ALLUDES TO ZEIR ANPIN THAT ASCENDED TO BINAH. And worship on Yom Kippur is conducted at length and comprises three grades: thought, speech, and deed.
250928.Pinchas p313 v807 - Yom Kippur
Yom Kippur
The Zohar tells us that Yom Kippur is from the Tree of Life, where no evil has any part. On that day even those people who are under a sentence of judgment are forgiven. We hear about the difference between vows and oaths, and about the iniquities of Yisrael that are purified or whitened through repentance. We learn that on Yom Kippur a Shofar raises up a voice for freedom. There are three grades of worship on that day: thought, speech and deed.
Pinchas: Verse 807
וּבֶעָשׂוֹר לַחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, דְּאִיהוּ תִּשְׁרֵי. מִקְרָא קֺדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, דָּא יוֹם הַכִּפּוּרִים. דְּאִיהוּ עֲשִׂירִי י', כָּלִיל מֵעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה. וְתַקִּינוּ בֵּיהּ ה' צְלוֹתִין, לְחַבְּרָא עִם ה'. מַאי מִקְרָא קֺדֶשׁ. לְאַפְרְשָׁא לֵיהּ מִשְּׁאַר יוֹמִין, דְּאִית בְּהוּ פּוּלְחָנָא דְּחוֹל. וּבְגִין דָּא, כָּל מְלֶאכֶת עֲבוֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ.
"And you shall have on the tenth day of this seventh month" which is the month of Tishrei, "a holy gathering" (Bemidbar 29:7), which is Yom Kippur, which is the tenth, which is Yud, and these are the Ten Days of Repentance, and five prayer services were ordained for it in order to join the Yud with the Hei, NAMELY, CHOCHMAH WITH BINAH. What is the meaning of "holy gathering"? It is to differentiate it from other days when secular work is permitted which is why scripture says: "you shall not do any work" (Ibid.).
Pinchas: Verse 808
דְּיוֹמִין דְּאִית בְּהוֹן מְלֶאכֶת חוֹל, אִינּוּן מִסִּטְרָא דְּעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע.
And those days on which secular work may be done are from the side of the Tree of Knowledge of Good and Evil, that turned from a rod into a serpent and from a serpent back into a rod, for each person according to his deeds, and this Metatron is rod, while Samael IS serpent. But on this day, which is Yok Kippur that is called 'holy', the Tree of Life is in control, and no devil nor evil spirit joins with it, and from its side "nor shall evil dwell with You" (Tehilim 5:5), BUT IT IS THROUGHOUT GOOD. And this is why in it, in the Tree of Life, the slaves find rest and go out to freedom, and emerge from their chains.
Pinchas: Verse 809
אִינּוּן דְּאִית עָלַיְיהוּ גְּזַר דִּין, בְּנֶדֶר וּבִשְׁבוּעָה, וּבְגִין דָּא תַּקִּינוּ לְמֵימַר בֵּיהּ, כָּל נִדְרֵי וְאֵיסָרֵי וְכוּ', כּוּלְהוֹן יְהוֹן שְׁבִיתִין וּשְׁבִיקִין לָא שְׁרִירִין וְלָא קַיָּימִין. וּבְגִין דָּא נֵדֶר דַּיְדֹוָ"ד, דְּאִיהוּ תִּפְאֶרֶת. וּשְׁבוּעָה דַּאֲדֺנָי, דְּאִיהוּ מַלְכוּת. דְּעַבְדּוּ עַל גָּלוּתָא דִּלְהוֹן, בְּחָכְמָה וּבִינָה יְהוֹן שְׁבִיקִין וּשְׁבִיתִין לָא שְׁרִירִן וְלָא קַיָּימִין, וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. דְּחֶסֶד אִיהוּ מַיִם. גְּבוּרָה אֵשׁ. תִּפְאֶרֶת אַוִּיר. וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, הֵתֶּר נְדָרִים פּוֹרְחִים בַּאֲוִיר.
Those over whom there is a verdict, A VERDICT NOT TO BE CHANGED under vow or oath, it was decreed for this reason that the following shall be recited: "All vows (Aramaic Kol nidrei), bonds...they shall all of them be released and annulled. They shall not be binding, nor shall they have any power." BUT THE VERDICT SHALL BE VOIDED FROM THEM. And this is why the vow is in the name of Yud Hei Vav Hei, which is Tiferet, while the oath is in the name of Adonai, which is Malchut, for they caused their own exile BY THEIR SINS. AND NOW, by means of Chochmah and Binah, 'they will be released and annulled; they shall not be binding, nor shall they have any power'. "And all the congregation of the children of Yisrael shall be forgiven" (Bemidbar 15:26). Chesed is water, Gvurah is fire, and Tiferet is air, AND SINCE THE VOWS ARE IN TIFERET, WHICH IS AIR, the sages of the Mishnah therefore taught: release from vows hovers in the air, FOR THE RELEASE FROM CHOCHMAH AND BINAH HOVERS IN THE AIR, WHICH IS TIFERET, AND FROM THERE ANNULS THE VOW.