בשיעור זה דרך קריאה צמודה בדברי הכוזרי מתברר כיצד ריה״ל מצביע על השבר שבתפיסת האל הנוצרית – כעס מתמיד, הפכפכות וחוסר תקווה – ועל הסתירה שבניסיון לבנות עם חדש על בסיס המבנה של ישראל. הבירור חושף את עומק ההבדל בין שתי הדרכים: בעוד הנצרות מניחה שהאמונה עומדת מעל ההיגיון ואף בניגוד לו, ריה״ל מלמד שהדבר האלוקי חייב להתיישב על הדעת, ולהוליד הרמוניה ונוכחות של תיקון במציאות.
כך מתבררת שוב דרכו של ישראל: ידיעה חיה, רחמים וחיבור אמיתי בין האדם לאלוקיו — לא מתוך אפוקליפסה אלא מתוך אור של הבנה ושלמות.

בשיעור זה הרב שלומי בוחן את ביקורתו של רבי יהודה הלוי על הנצרות כפי שמופיעה בפרק שבו מלך כוזר שואל את החכם הנוצרי. השיעור מראה כיצד ריה"ל חושף את חוסר הדעת והסתירות בתפיסת האל הנוצרי – הכעס המתמיד, חוסר התקווה ותפיסת האדם כרשע. דרך השוואה בין הנצרות ליהדות, מתגלה חשיבות התיקון, הרחמים והחיבור האמיתי בין האדם לאלוקיו, ומודגשת ההבחנה בין תפיסה מבוססת היגיון לבין ידיעה חיה ואקטיבית.

הפילוסוף מסיים את דבריו, אך דווקא בסיומם מתגלה סדק בתפיסתו: הוא מודה בקיומה של נבואה והשפעה אישית של השכל הפועל – דבר שסותר את כל יסודות שיטתו. רבי יהודה הלוי מנצל את הסדק הזה כדי לחשוף את נקודת המפנה בספר הכוזרי – המעבר מן ההיגיון הקר אל הידיעה החיה. מלך כוזר, שחווה התגלות אישית, מזהה כי מעבר לכל הסבר פילוסופי מסתתר “סוד הנפשות” – מקור החיבור האמיתי בין האדם לאלוקיו.

הכוזרי פותח את הדיון עם הפילוסוף ומעמיד תפיסה חריפה של אלוקים שאינו מושפע, של עולם מחויב ושל אדם המבקש לעלות מדרגת הנפעל לדרגת הפועל. מה המשמעות של אלוקים שאינו שומע תפילה? האם אפשר לדבר על רצון בעולם קדמון? בשיעור נצלול אל יסודות ההיגיון הפילוסופי, ונראה כיצד דווקא הניסיון להרחיק את האלוקים מן האדם מגלה את הצורך האנושי במשמעות ובקשר אלוהי.

השיעור מתמקד במפגש הראשון בין מלך כוזר לפילוסוף, ובוחן את תפיסת האל הפילוסופית מול דרכה של התורה. הרב שלומי מסביר את עקרון ההתגלות המדורגת של חוכמת השם – בניגוד לחוכמות האנושיות המחפשות הבנה מיידית. הפילוסוף מתאר אל נעלה מרצון והשגחה פרטית, עולם הנברא משפע טבעי, ואדם השואף לשלמות דרך השכל והשליטה בטבע. הרב מציג כיצד תפיסה זו, אף שהיא מצמצמת את עבודת האלילים, עלולה להוביל לאובדן הקשר האישי עם האל ולריקון האמונה ממשמעות.